פעילות נשים בתפקידי עזר
ריכוזן של הנשים בתפקידי העזר לא נבע, כנראה, מפקודה מפורשת של מטה הפלמ"ח אלא מרצונן של הנשים, מדרישות מפקדיהן ומהתפתחותו של הפלמ"ח בתחום האירגוני-צבאי.
הדיון שהתקיים בפלמ"ח בדבר מקומן של הנשים ושילובן במסגרת הכוח הלוחם התמקד בשיטת האימונים ובמגוון התפקידים המיועדים לנשים.
ריכוזן של הנשים בתפקידי העזר לא נבע, כנראה, מפקודה מפורשת של מטה הפלמ"ח אלא מרצונן של הנשים, מדרישות מפקדיהן ומהתפתחותו של הפלמ"ח בתחום האירגוני-צבאי.
בשלב הראשון שבו גוייסו הנשים למסגרת הפלמ"ח כ"בודדות", הייתה הקפדה יתרה על הכשרתן למקצועות השונים ובהם גם תפקידי העזר. ככל שגדל מספרן של הנשים המגוייסות, ובמיוחד לנוכח מספרן הרב של הנשים שנוסף עם הנהגת גיוס ההכשרות, לא נקבעה חובת הכשרה מקצועית לכלל הנשים, ורבות מבנות ההכשרה ראו את מקומן דווקא בשרות למען ההכשרה ללא כל הכשרה מקצועית ייחודית ("האמהות").
בין ההמלצות למטה הפלמ"ח, שנתקבלו בכנס החברות במשמר העמק (ספטמבר 1943) נקבע שיש להכשיר את הנשים למגוון רחב של תפקידים, בהם תפקידי שטח - קשר, עזרה ראשונה , סיירות, נהגות וגם תפקידי עזר ומינהלה -תפקידי שלישות, הדרכה (נשק, ספורט), סעד, תרבות והסברה.
העיסוק בתפקידי העזר והמנהלה לא מנע מהנשים ליטול חלק באימונים הבסיסיים שנקבעו לכלל הנשים המגוייסות; ובפועל החלה ההכשרה לתפקידי העזר רק בתום האימון הבסיסי.
עם גידולה של המסגרת הצבאית, הקמת הגדודים (1945) והקמת החטיבות (1948), ובמקביל הרחקת רוב הנשים מהפעילות המבצעית (בראשית מלחמת העצמאות), תפח מספרן של הנשים שהוכשרו וששירתו במגוון תפקידי העזר ובעיקר בתפקידים העורפיים המובהקים כגון: מזכירות, פקידות, מינהלה, חינוך וסעד.
תפקידי עזר אחרים בהן נטלו הנשים חלק פעיל היו: אלחוטאיות, חובשות מרפאה, מבשלות, אפסנאיות, מדריכות ספורט, גייסות, תרבותניקיות, מורות (לחיילי גח"ל, מגוייסים חדשים מקרב העולים), שרטטות מפות, שוטרות צבאיות, נשקיות.
בחלק מהתפקידים ומהמקצועות ניתנה הכשרה מסודרת במסגרת קורס, כגון קורס למדריכי נשק קל, קורס למדריכי ספורט, קורס קצינות חינוך והסברה, קורס בישול (לניהול מטבחים), קורס מדפיסות ועוד. לתפקידים אחרים, שדרשו פחות הכשרה מקצועית - פקידות פלוגתיות או גדודיות, או לתפקידי "אמהות" הוכשרו הנשים במסגרת הפעילות היומיומית.
אין בידינו מידע מדוייק על אודות אחוז הנשים שעברו הכשרה מקצועית (קורסים) ושירתו בתפקידי העזר, ועל היחס הכמותי בינן לבין נשים ששירתו בתפקידי שדה. מתקבלת על הדעת ההנחה שככל שגברו פעולות הלחימה גדל מספרן של המשרתות בתפקידי העזר, ופחת מספרן בשדה הקרב.
עם הקמת גדודי הח"ן והמעבר לצה"ל הוטל עניין הכשרתן של הנשים והצבתן לתפקידים השונים על מטה הח"ן. מערך הח"ן שנבנה לפי המתכונת הבריטית של חיל העזר לנשים, פעל במגמה להציב את הבנות המתגייסות בעיקר בתפקידי עזר, מינהלה ושירותים. התנגדות מטה הפלמ"ח להתערבות מטה הח"ן בחטיבותיו מנעה את השלטת המגמה הזאת גם ביחידות הפלמ"ח ואיפשרה לחיילות ששולבו בפלוגות ובגדודים ליטול חלק גם בתפקידים מינהלתיים פחות, ואפילו קרביים.
ריכוזן של הנשים בתפקידי העזר לא נבע, כנראה, מפקודה מפורשת של מטה הפלמ"ח אלא מרצונן של הנשים, מדרישות מפקדיהן ומהתפתחותו של הפלמ"ח בתחום האירגוני-צבאי.
בשלב הראשון שבו גוייסו הנשים למסגרת הפלמ"ח כ"בודדות", הייתה הקפדה יתרה על הכשרתן למקצועות השונים ובהם גם תפקידי העזר. ככל שגדל מספרן של הנשים המגוייסות, ובמיוחד לנוכח מספרן הרב של הנשים שנוסף עם הנהגת גיוס ההכשרות, לא נקבעה חובת הכשרה מקצועית לכלל הנשים, ורבות מבנות ההכשרה ראו את מקומן דווקא בשרות למען ההכשרה ללא כל הכשרה מקצועית ייחודית ("האמהות").
בין ההמלצות למטה הפלמ"ח, שנתקבלו בכנס החברות במשמר העמק (ספטמבר 1943) נקבע שיש להכשיר את הנשים למגוון רחב של תפקידים, בהם תפקידי שטח - קשר, עזרה ראשונה , סיירות, נהגות וגם תפקידי עזר ומינהלה -תפקידי שלישות, הדרכה (נשק, ספורט), סעד, תרבות והסברה.
העיסוק בתפקידי העזר והמנהלה לא מנע מהנשים ליטול חלק באימונים הבסיסיים שנקבעו לכלל הנשים המגוייסות; ובפועל החלה ההכשרה לתפקידי העזר רק בתום האימון הבסיסי.
עם גידולה של המסגרת הצבאית, הקמת הגדודים (1945) והקמת החטיבות (1948), ובמקביל הרחקת רוב הנשים מהפעילות המבצעית (בראשית מלחמת העצמאות), תפח מספרן של הנשים שהוכשרו וששירתו במגוון תפקידי העזר ובעיקר בתפקידים העורפיים המובהקים כגון: מזכירות, פקידות, מינהלה, חינוך וסעד.
תפקידי עזר אחרים בהן נטלו הנשים חלק פעיל היו: אלחוטאיות, חובשות מרפאה, מבשלות, אפסנאיות, מדריכות ספורט, גייסות, תרבותניקיות, מורות (לחיילי גח"ל, מגוייסים חדשים מקרב העולים), שרטטות מפות, שוטרות צבאיות, נשקיות.
בחלק מהתפקידים ומהמקצועות ניתנה הכשרה מסודרת במסגרת קורס, כגון קורס למדריכי נשק קל, קורס למדריכי ספורט, קורס קצינות חינוך והסברה, קורס בישול (לניהול מטבחים), קורס מדפיסות ועוד. לתפקידים אחרים, שדרשו פחות הכשרה מקצועית - פקידות פלוגתיות או גדודיות, או לתפקידי "אמהות" הוכשרו הנשים במסגרת הפעילות היומיומית.
אין בידינו מידע מדוייק על אודות אחוז הנשים שעברו הכשרה מקצועית (קורסים) ושירתו בתפקידי העזר, ועל היחס הכמותי בינן לבין נשים ששירתו בתפקידי שדה. מתקבלת על הדעת ההנחה שככל שגברו פעולות הלחימה גדל מספרן של המשרתות בתפקידי העזר, ופחת מספרן בשדה הקרב.
עם הקמת גדודי הח"ן והמעבר לצה"ל הוטל עניין הכשרתן של הנשים והצבתן לתפקידים השונים על מטה הח"ן. מערך הח"ן שנבנה לפי המתכונת הבריטית של חיל העזר לנשים, פעל במגמה להציב את הבנות המתגייסות בעיקר בתפקידי עזר, מינהלה ושירותים. התנגדות מטה הפלמ"ח להתערבות מטה הח"ן בחטיבותיו מנעה את השלטת המגמה הזאת גם ביחידות הפלמ"ח ואיפשרה לחיילות ששולבו בפלוגות ובגדודים ליטול חלק גם בתפקידים מינהלתיים פחות, ואפילו קרביים.