שירות רפואי - הרופא
בראש השירות הרפואי של הפלמ"ח עמד רופא, ומיום הקמת השירות הרפואי ביולי 1942 עד תחילת מלחמת העצמאות שימש כרופא יחיד במסגרת זו. הרופא עסק בהיבטים ניהוליים כללים, בהדרכה ובפיקוח אחר סדרי העבודה של החובשים.
בראש השירות הרפואי של הפלמ"ח עמד רופא, ומיום הקמת השירות הרפואי ביולי 1942 עד תחילת מלחמת העצמאות שימש כרופא יחיד במסגרת זו. הרופא עסק בהיבטים ניהוליים כללים, בהדרכה ובפיקוח אחר סדרי העבודה של החובשים. בפעילותו הסתייע בחובשים הפלוגתיים והמחלקתיים. במסגרת הגדודית לא הוצב רופא צבאי עד אפריל 1948.
לרופא הפלמ"ח היו משימות מגוונות, שכל אחת מהן העמידה אותו בפני קשיים:
1. הכרת היחידות ברחבי הארץ לשם קביעת תקני כוח-אדם וציוד, והקמת מנגנון שירות רפואי. קשיי תנועה ממקום למקום, הסכום הכספי המוגבל שהועמד לרשותו והמחסור בחומרי חבישה בימי מלחמת העולם השנייה, הכבידו על עבודתו.
2. הדרכה בקורסים, שנועדו ליצירת סגל חובשים, וקיום מפגשים של חובשים פלוגתיים מדי כמה חודשים להשתלמות ולעידכון.
3. הקניית סדרי תברואה והיגיינה הולמים, ופיקוח על יישומם בבסיסים ובאימונים. חוסר הבנה ואדישות מצד מפקדים ולוחמים הכבידו לא אחת על מימוש משימה זו.
4. בדיקה רפואית של המגוייסים והמתגייסים החדשים, וגריעת הלוקים בבעיות בריאותיות (במרוצת הזמן נבדקו כ- 2,000 חברים). חברים בעלי מגבלות גופניות מסויימות השתדלו להסתירן בכל מחיר - ב'סלנג' הפלמ"חאי כונו בעלי כושר גופני לקוי - "דֶגים". תופעה זו בלטה במיוחד בין חברי ההכשרות. המועמדים לשרת בפלי"ם ובמחלקת הטייס עברו בדיקות רפואיות מסודרות.
5. מתן חיסונים (נגד אבעבועות שחורות וטיפוס הבטן) בהתאם לצורך.
6. גיבוש שיטות טקטיות להפעלת אנשי הרפואה בקרב.
7. מעורבות באימונים ובמבצעים של יחידות הפלמ"ח (עד מלחמת העצמאות לא השתתף רופא בפעולות מבצעיות).
הרופא הראשון בפלמ"ח היה ד"ר יעקב דרייר (דרור), אשר פרש ביוני 1944. במקומו מונה ד"ר ישראל רמיאל (רמלר), ששירת בתפקידו עד דצמבר 1946, עת הוחלף בד"ר פרידמן (שהיה עוזרו של דרייר בשנים 1943-1944 והשלים בינתיים את השכלתו הרפואית). ד"ר דרייר חזר לשירות בנובמבר 1947 כדי להקים את ביה"ס לחובשים, ובאפריל 1948 שב והתמנה כרופא ה'חטיבה'.
במהלך שתי התקופות בהן שירת כרופא הפלמ"ח נהג ד"ר דרייר לפרסם מעת לעת מאמרים בעלון הפלמ"ח, ובמלחמת העצמאות הוקצה לו מדור מיוחד שנקרא - ''כה אמר הדוקטור''. ברשימותיו נתן בעיקר עצות רפואיות שימושיות למגוייסים.
לרופא הפלמ"ח היו משימות מגוונות, שכל אחת מהן העמידה אותו בפני קשיים:
1. הכרת היחידות ברחבי הארץ לשם קביעת תקני כוח-אדם וציוד, והקמת מנגנון שירות רפואי. קשיי תנועה ממקום למקום, הסכום הכספי המוגבל שהועמד לרשותו והמחסור בחומרי חבישה בימי מלחמת העולם השנייה, הכבידו על עבודתו.
2. הדרכה בקורסים, שנועדו ליצירת סגל חובשים, וקיום מפגשים של חובשים פלוגתיים מדי כמה חודשים להשתלמות ולעידכון.
3. הקניית סדרי תברואה והיגיינה הולמים, ופיקוח על יישומם בבסיסים ובאימונים. חוסר הבנה ואדישות מצד מפקדים ולוחמים הכבידו לא אחת על מימוש משימה זו.
4. בדיקה רפואית של המגוייסים והמתגייסים החדשים, וגריעת הלוקים בבעיות בריאותיות (במרוצת הזמן נבדקו כ- 2,000 חברים). חברים בעלי מגבלות גופניות מסויימות השתדלו להסתירן בכל מחיר - ב'סלנג' הפלמ"חאי כונו בעלי כושר גופני לקוי - "דֶגים". תופעה זו בלטה במיוחד בין חברי ההכשרות. המועמדים לשרת בפלי"ם ובמחלקת הטייס עברו בדיקות רפואיות מסודרות.
5. מתן חיסונים (נגד אבעבועות שחורות וטיפוס הבטן) בהתאם לצורך.
6. גיבוש שיטות טקטיות להפעלת אנשי הרפואה בקרב.
7. מעורבות באימונים ובמבצעים של יחידות הפלמ"ח (עד מלחמת העצמאות לא השתתף רופא בפעולות מבצעיות).
הרופא הראשון בפלמ"ח היה ד"ר יעקב דרייר (דרור), אשר פרש ביוני 1944. במקומו מונה ד"ר ישראל רמיאל (רמלר), ששירת בתפקידו עד דצמבר 1946, עת הוחלף בד"ר פרידמן (שהיה עוזרו של דרייר בשנים 1943-1944 והשלים בינתיים את השכלתו הרפואית). ד"ר דרייר חזר לשירות בנובמבר 1947 כדי להקים את ביה"ס לחובשים, ובאפריל 1948 שב והתמנה כרופא ה'חטיבה'.
במהלך שתי התקופות בהן שירת כרופא הפלמ"ח נהג ד"ר דרייר לפרסם מעת לעת מאמרים בעלון הפלמ"ח, ובמלחמת העצמאות הוקצה לו מדור מיוחד שנקרא - ''כה אמר הדוקטור''. ברשימותיו נתן בעיקר עצות רפואיות שימושיות למגוייסים.