שירות רפואי - קורסים

לוחמים בפלמ"ח הוכשרו לתפקיד חובשים בשני מסלולים: בקורסים לחובשים מחלקתיים שהתקיימו במסגרת החטיבה, ובקורסים ארציים לחובשים פלוגתיים של אירגון ה'הגנה'. יתר הלוחמים קיבלו השתלמויות קצרות בעזרה-ראשונה ובחילוץ פצועים משדה הקרב, כחלק ממערך האימונים השוטף. הקורסים הרחיבו, בהדרגה וברמות שונות, את יכולתם של לוחמי הפלמ"ח להעניק טיפול רפואי לנפגעים בעת פעילות צבאית. החניכים שהגיעו בתקופה הראשונה לקורסים לחובשים, עשו זאת בדרך-כלל בהוראה מגבוה, ועם זאת, נשארו מרביתם בתפקיד וראו בו את ייעודם הצבאי.
ביולי 1942 נפתח בפרדס-חנה קורס ראשון לחובשים מחלקתיים ("נושאי אלונקות" - במושגי אותם הימים, או בלשון הסלנג הפלמ"חאי - "סוחבי נבלות"). בקורס שארך 10 ימים, השתתפו 24 חניכים, שרכשו השכלה בסיסית בתחום התברואה הצבאית, והשכלה יסודית בשאר שטחי הרפואה - אנטומיה, פיזיולוגיה ופתולוגיה. באוגוסט 1942 נערך בגבעת-עדה קורס חובשים פלוגתיים ארצי ראשון של השירות הרפואי ב'הגנה', שכלל כ- 30 חניכים מהפלמ"ח (בכללם נשים) והחי"ש (חיל שדה). מייד לאחריו נפתח עוד קורס במתכונת דומה. בתום סידרת הקורסים שובצו בכל פלוגה בפלמ"ח 3-5 חובשים, בתפקידי חובש פלוגתי וחובשים מחלקתיים. בהמשך התקיימו קורסים נוספים לחובשים מחלקתיים במסגרת הפלוגות, בהדרכת רופא הפלמ"ח.
קורסי החובשים שנערכו עד אז ב'הגנה' נשאו אופי ותוכן אזרחי. כעת הוחל בשילובם של נושאים צבאיים בחומר הלימודי, משני היבטים: היערכות לפעילות רפואית בשדה הקרב וטיפול בפגיעות קרב. בתוכנית הקורסים נכללה אפשרות לרכישת ניסיון מעשי. הלימוד וההדגמה התיאורטית סייעו בהכנת החובש למילוי ייעודו, אך תיפקודו של החובש בשעת אירוע אמת הותנה במידה רבה באישיותו.
חלק מהחובשים המוכשרים יותר נשלחו לקורס מ"כים. הקורס היקנה לחובשים כלים להתמודד עם התנאים השוררים בשדה הקרב בעת טיפול בנפגעים ופינויים, ציידם ביכולת לתכנן את ההיבטים הרפואיים הכרוכים בלחימה ופיתח את כישוריהם הפיקודיים.
מ- 1945 התקיים ב'הגנה' מדי שנה קורס ארצי לחובשים פלוגתיים, שנמשך כחודש. אנשי הפלמ"ח השתתפו בקורסים אלה וחלקם אף הדריכו בהם. ד"ר יעקב דרייר ייסד בפלמ"ח בראשית מלחמת העצמאות את בית-הספר לחובשים, שנתן מענה לצרכים המיוחדים של הפלמ"ח ככוח לוחם.