פעילות פלוגות הפלמ"ח באיטליה
התוכנית להקמת פלוגות פלמ"ח באירופה החלה להתממש כשיוסף ארטראכט (אל-נחם) הגיע לאיטליה ביוני 1946 והחל לפעול להקמת שתי פלוגות פלמ"ח בצפון איטליה. בחודשים יולי - אוגוסט 1946 נקלטו המתגייסים - מרביתם גילאי 16-15, כ- 70 חניכים בפלוגה.
התוכנית להקמת פלוגות פלמ"ח באירופה החלה להתממש כשיוסף ארטראכט (אל-נחם) הגיע לאיטליה ביוני 1946 והחל לפעול להקמת שתי פלוגות פלמ"ח בצפון איטליה. בחודשים יולי - אוגוסט 1946 נקלטו המתגייסים - מרביתם גילאי 15-16, כ- 70 חניכים בפלוגה. המצטרפים לפלוגות היו פליטי שואה, שנשלחו כמתנדבים מטעם תנועות הנוער החלוציות. אנשי הקשר שתיאמו עם התנועות את הגיוס היו משה פסטרנק (בר-תקווה) ומכבי מוצרי (חבר הפלמ"ח, שנפל בקרבות לפריצת הדרך לירושלים במלחמת העצמאות). מחנות הפלוגות שהוקמו בסוף חודש אוגוסט כונו בשם "הכשרה צופית". המגוייסים ומדריכיהם התחזו לעובדי הג'וינט.
דב שנקל פיקד על הפלוגה שכונתה "קלט יחיעם" (ע"ש יחיעם וייץ) בפולונה, ואריה אמיר פיקד על פלוגת "קלט חנה" (ע"ש חנה סנש) בפיאצה-טורה. שני מפקדי הפלוגות היו פלמ"חאים לשעבר, שהתגייסו לבריגדה. סגל ההדרכה של הפלוגות הורכב ממשוחררי הבריגדה, ובהם יוצאי פלמ"ח וכן חברי 'המחלקה הגרמנית' של הפלמ"ח, שנשארו באיטליה לאחר תום המלחמה כדי לסייע בפעילות במחנות הפליטים. פסטרנק ושמעון אבידן אימנו את המדריכים למלא את תפקידם.
לאימוני הפלוגות היו שתי מטרות: ייסוד כוח שידאג לשמירת הסדר והמשמעת במחנות, והעפלה במסגרת 'עלייה ג''.
האימונים כללו פעילות עיונית ומעשית. התקיימו קורסים בעברית, בתרבות ובהיסטוריה של עם ישראל, ולצידם אימוני כושר גופני, שדאות, תרגילי קפא"פ ומסעות. מפקדי המחנות שאפו להשרות בתוכם אווירה של מחנה פלמ"ח בארץ-ישראל, הן בתחום היחסים בין מדריך לחניך והן בתחושת אחריות אישית על המתרחש שאותה ניסו להקנות למגוייסים.
באוקטובר הוחל באימוני נשק, כשמחזורים בני כ- 20 חניכים נשלחו לבית-ספר לאימון וללימוד נשק בכפר ארנינו, הסמוך לטורינו. בפיקודו של מנחם גורן התקיימו שם אימוני פרט, כיתה, נשק ושדאות. הקבוצה הראשונה שהגיעה ומנתה 12 איש (בכללם בחורה אחת) עברה קורס מ"כים. לאחר מכן סייעו חבריה לסגל המדריכים הארץ-ישראלי בפיקוד ובמילוי תפקידים הדורשים אחריות רבה, כגון תחזוקת כלי הנשק ב"סליק". בנובמבר עם בוא החורף הועברו האנשים לאקווה סנטה, מחנה גדול באזור רומא, ששימש בעבר כאתר נופש של תנועת הנוער הפשיסטית האיטלקית. באותה עת נופו מקצת החניכים שלא התאימו למסגרת. הנותרים קובצו לפלוגה אחת בשם פלוגת "יגור", בפיקודו של אריה אמיר. הקור העז ששרר במחנה המושלג לא איפשר לימודים עיוניים, ועיקר הזמן הוקדש לאימוני קפא"פ, ג'ודו וסכינים.
בעת כינוסו של הקונגרס הציוני הכ"ב בבזל, שוויץ, בדצמבר 1946, נשלחה כיתת המ"כים מהפלוגה, בפיקודו של דב שנקל, לאבטח את באי הקונגרס. באותו קונגרס הוחלט על סיום פעולת הפלוגה באירופה ועל שיגורה לארץ.
דב שנקל פיקד על הפלוגה שכונתה "קלט יחיעם" (ע"ש יחיעם וייץ) בפולונה, ואריה אמיר פיקד על פלוגת "קלט חנה" (ע"ש חנה סנש) בפיאצה-טורה. שני מפקדי הפלוגות היו פלמ"חאים לשעבר, שהתגייסו לבריגדה. סגל ההדרכה של הפלוגות הורכב ממשוחררי הבריגדה, ובהם יוצאי פלמ"ח וכן חברי 'המחלקה הגרמנית' של הפלמ"ח, שנשארו באיטליה לאחר תום המלחמה כדי לסייע בפעילות במחנות הפליטים. פסטרנק ושמעון אבידן אימנו את המדריכים למלא את תפקידם.
לאימוני הפלוגות היו שתי מטרות: ייסוד כוח שידאג לשמירת הסדר והמשמעת במחנות, והעפלה במסגרת 'עלייה ג''.
האימונים כללו פעילות עיונית ומעשית. התקיימו קורסים בעברית, בתרבות ובהיסטוריה של עם ישראל, ולצידם אימוני כושר גופני, שדאות, תרגילי קפא"פ ומסעות. מפקדי המחנות שאפו להשרות בתוכם אווירה של מחנה פלמ"ח בארץ-ישראל, הן בתחום היחסים בין מדריך לחניך והן בתחושת אחריות אישית על המתרחש שאותה ניסו להקנות למגוייסים.
באוקטובר הוחל באימוני נשק, כשמחזורים בני כ- 20 חניכים נשלחו לבית-ספר לאימון וללימוד נשק בכפר ארנינו, הסמוך לטורינו. בפיקודו של מנחם גורן התקיימו שם אימוני פרט, כיתה, נשק ושדאות. הקבוצה הראשונה שהגיעה ומנתה 12 איש (בכללם בחורה אחת) עברה קורס מ"כים. לאחר מכן סייעו חבריה לסגל המדריכים הארץ-ישראלי בפיקוד ובמילוי תפקידים הדורשים אחריות רבה, כגון תחזוקת כלי הנשק ב"סליק". בנובמבר עם בוא החורף הועברו האנשים לאקווה סנטה, מחנה גדול באזור רומא, ששימש בעבר כאתר נופש של תנועת הנוער הפשיסטית האיטלקית. באותה עת נופו מקצת החניכים שלא התאימו למסגרת. הנותרים קובצו לפלוגה אחת בשם פלוגת "יגור", בפיקודו של אריה אמיר. הקור העז ששרר במחנה המושלג לא איפשר לימודים עיוניים, ועיקר הזמן הוקדש לאימוני קפא"פ, ג'ודו וסכינים.
בעת כינוסו של הקונגרס הציוני הכ"ב בבזל, שוויץ, בדצמבר 1946, נשלחה כיתת המ"כים מהפלוגה, בפיקודו של דב שנקל, לאבטח את באי הקונגרס. באותו קונגרס הוחלט על סיום פעולת הפלוגה באירופה ועל שיגורה לארץ.