הכשרת מפקד הכיתה (מ"כ)
קורסים והכשרות שונות של מפקדי כיתה בפלמ"ח.
אימון עצירת חשוד
הכשרת המ"כ כללה את המרכיבים הבאים:
א'. הפעלת הכיתה וניהוגה, במסגרת המחלקה ובאורח עצמאי.
ב'. רכישת ידע לצורך אימון הלוחמים הכפופים לו במקצועות השונים כגון: אימון הפרט והחוליה, תיפעול הנשק הקל לסוגיו, חבלה וניווט ברמה בסיסית.
ג'. חינוך רעיוני והרחבת אופקים, כמכשיר בעיצוב דמותו כמפקד לעתיד.
מרבית הקורסים, שראשיתם בקיץ 1942, נמשכו כחודשיים, ומאז ועד שנת 1948 נערכו שמונה קורסים. משנת 1945 קיים הפלמ"ח קורס מ"כים מרכזי באחריות מטה החטיבה, במחנה ג'וערה. לאחר זמן מה הסתבר שהמחנה צר מלהכיל את כל החניכים, והוקם בסיס נוסף למטרה זו סמוך לקיבוץ רמת-יוחנן. מפקד שני הבסיסים היה יוסף טבנקין. משנת 1945 התקיים בפלמ"ח בכל שנה קורס מ"כים ארצי. החל מאביב 1947 ובמהלך מלחמת העצמאות התקיימו קורסי המ"כים ברציפות ליד קיבוץ דליה ובג'וערה.
מפקדים ב'הגנה' (יעקב דורי, רמטכ"ל ה'הגנה', ויהושע גלוברמן, ראש לשכת ההדרכה) הסתייגו מגישת הפלמ"ח בהכשרת המ"כים. לשיטתם אין לכלול בקורס המ"כים יסודות החשיבה הצבאית, שהם בסמכותם של מפקד המחלקה והפלוגה, ואין לבזבז שעות אימון של המ"כ במקצועות המועברים באמצעות מדריכים מקצועיים. אבל רצונו של הפלמ"ח לשפר באופן מרבי את רמת מפקדיו בדרג הזוטר, בהסתמך על איכות מגוייסיו, הכריע את הכף. במטה הפלמ"ח סברו שהמ"כ חייב לדעת לשקול ולפתור בעיות טקטיות באופן עצמאי, כיוון שעתיד הוא לפקד בפעולות עצמאיות. לדעתם, היכולת לגלות עצמאות פיקודית לא עמדה בסתירה לכפיפותו של המ"כ למפקד המחלקה. המפקדים הוכשרו למשימות רבות ומגוונות. לעיתים בא הגיוון המקצועי על חשבון המיומנות המקצועית.
הקורסים למ"כים, כמו בסיסי הפלמ"ח, הוצמדו בדרך-כלל לקיבוצים, לצורכי הסוואה וכלכלה. כמפקד הקורס נקבע תמיד מפקד-פלוגה מנוסה או מדריך פלוגתי, ולעתים גם מפקד-מחלקה מצטיין. מרבית המדריכים היו מפקדי-מחלקות מוסמכים, שנעזרו לא אחת במ"כים וותיקים. הקורסים שימשו גם כאמצעי השתלמות למפקדיהם ומדריכיהם, והיוו עבורם תחנה במסלול קידומם הצבאי.
א'. הפעלת הכיתה וניהוגה, במסגרת המחלקה ובאורח עצמאי.
ב'. רכישת ידע לצורך אימון הלוחמים הכפופים לו במקצועות השונים כגון: אימון הפרט והחוליה, תיפעול הנשק הקל לסוגיו, חבלה וניווט ברמה בסיסית.
ג'. חינוך רעיוני והרחבת אופקים, כמכשיר בעיצוב דמותו כמפקד לעתיד.
מרבית הקורסים, שראשיתם בקיץ 1942, נמשכו כחודשיים, ומאז ועד שנת 1948 נערכו שמונה קורסים. משנת 1945 קיים הפלמ"ח קורס מ"כים מרכזי באחריות מטה החטיבה, במחנה ג'וערה. לאחר זמן מה הסתבר שהמחנה צר מלהכיל את כל החניכים, והוקם בסיס נוסף למטרה זו סמוך לקיבוץ רמת-יוחנן. מפקד שני הבסיסים היה יוסף טבנקין. משנת 1945 התקיים בפלמ"ח בכל שנה קורס מ"כים ארצי. החל מאביב 1947 ובמהלך מלחמת העצמאות התקיימו קורסי המ"כים ברציפות ליד קיבוץ דליה ובג'וערה.
מפקדים ב'הגנה' (יעקב דורי, רמטכ"ל ה'הגנה', ויהושע גלוברמן, ראש לשכת ההדרכה) הסתייגו מגישת הפלמ"ח בהכשרת המ"כים. לשיטתם אין לכלול בקורס המ"כים יסודות החשיבה הצבאית, שהם בסמכותם של מפקד המחלקה והפלוגה, ואין לבזבז שעות אימון של המ"כ במקצועות המועברים באמצעות מדריכים מקצועיים. אבל רצונו של הפלמ"ח לשפר באופן מרבי את רמת מפקדיו בדרג הזוטר, בהסתמך על איכות מגוייסיו, הכריע את הכף. במטה הפלמ"ח סברו שהמ"כ חייב לדעת לשקול ולפתור בעיות טקטיות באופן עצמאי, כיוון שעתיד הוא לפקד בפעולות עצמאיות. לדעתם, היכולת לגלות עצמאות פיקודית לא עמדה בסתירה לכפיפותו של המ"כ למפקד המחלקה. המפקדים הוכשרו למשימות רבות ומגוונות. לעיתים בא הגיוון המקצועי על חשבון המיומנות המקצועית.
הקורסים למ"כים, כמו בסיסי הפלמ"ח, הוצמדו בדרך-כלל לקיבוצים, לצורכי הסוואה וכלכלה. כמפקד הקורס נקבע תמיד מפקד-פלוגה מנוסה או מדריך פלוגתי, ולעתים גם מפקד-מחלקה מצטיין. מרבית המדריכים היו מפקדי-מחלקות מוסמכים, שנעזרו לא אחת במ"כים וותיקים. הקורסים שימשו גם כאמצעי השתלמות למפקדיהם ומדריכיהם, והיוו עבורם תחנה במסלול קידומם הצבאי.