התפנית בקרב
את פני הקרב שינו מטוסים קלים מסוג "פרימוס" שהופעלו בהצלחה: הם הצניחו מעט תחמושת וחומרי רפואה, גרמו לתותחים להפסיק את הפגזתם, ולערבים - שכבר היו קרובים לגדר - לסגת.
את פני הקרב שינו מטוסים קלים מסוג "פרימוס" שהופעלו בהצלחה: הם הצניחו מעט תחמושת וחומרי רפואה, גרמו לתותחים להפסיק את הפגזתם, ולערבים - שכבר היו קרובים לגדר - לסגת.
ירוחם כהן שהשתתף במבצע, מספר כיצד ביצע את ההפצצות מהאוויר: הוא הכין פצצות פרימיטיביות של 20 ק"ג, והחזיק אותן על ברכיו. כאשר הגיע המטוס לגובה של כ- 600 מ', הצית את פתיל-הביטחון והשליך את הפצצה לעבר הערבים בעד הדלת הפתוחה.
כאשר הסתלקו המטוסים שבו הערבים להפגיז ולתקוף. חדר-הקשר נפגע והקשר ניתק , נהרסו בתים - אך המגינים השיבו אש יעילה, ולפנות ערב נשברה ההתקפה והתוקפים נסוגו למצודת נבי-יושע.
מצבם הקשה של מגיני היישוב הביא אותם לדרוש סיוע מיגאל אלון, מפקד מבצע 'יפתח'. הנחתו של אלון הייתה כי הכרעת צפת היא היא המפתח להשתלטות על הגליל, ולכן הבהיר כי לא יוציא לוחמים מהכוח שפעל לכיבוש צפת, כדי לסייע לרמות-נפתלי. את האחריות על הגנת היישוב הפקיד אלון בידי אורי יפה, שמילא תפקיד של 'מפקד היישובים'. אלון אף הודיע לאנשי היישוב כי לא יוכלו לקבל עזרה, ובשלב מסויים אף איים כי "כל מי שייסוג מרמות-נפתלי וירד לכביש החולה - ייתקל בפלוגת יורים."
בלילה הגיעה תגבורת מצויידת והעלתה את מוראל הלוחמים. עם בוקר חזרו הלוחמים למשלט בילאווי שנעזב, ומצאו שם גוויה של חברם, 12 גוויות של ערבים, כלי נשק שנלקחו שלל וכרוז בערבית שנכתב על הגדה של פסח ובו נכתב: "כלבים בני כלבים, אנו נאלצים לסגת, אך אנו מבטיחים שנחזור, לא נרשה כאן התיישבות יהודית".
ב- 5.5.48 הגיעה תגבורת נוספת, להחלפת חלק מהמגינים העייפים ולהורדת הפצועים. בלילה ירדה שיירה מההר, ולאחר הליכה של תשע שעות ברגל, תוך נשיאת הפצועים באלונקות, הגיעה לכביש בעמק.
ב- 10.5 הגיעה לגליל לורנה וינגייט, אלמנתו של צ'רלס אורד וינגייט. והטילה אל המגינים מן ה"פרימוס" שהטיס אותה את ספר התנ"ך של וינגייט ובו איגרת-עידוד שנועדה להרמת המוראל שלהם.
ב- 14.5 נראו ריכוזים גדולים של חיילים ערביים עם תותחים ומרגמות. היה ברור כי למחרת, עם פלישת צבאות ערב, תבוא גם ההתקפה הגדולה על היישוב. ה'הגנה' החליטה לקחת יוזמה ולתקוף את מחנה הצבא במלכיה, אך הכוח נאלץ לסגת לנוכח התקפת-הנגד הערבית.
שוב החלה התקפה על רמות-נפתלי: מטוסים סוריים הטילו פצצות על החצר והתותחים ממלכיה חידשו הפגזתם. כל המגינים נמצאו בחפירות ובעמדות ברחבי בישוב.
רק כאשר נכבשה מצודת נבי-יושע ב- 17.5 חודש הקשר עם היישוב, לאחר מצור של כחודשיים.
ב- 12.6 נערכה ההתקפה האחרונה על רמות-נפתלי וגם היא נהדפה, אם-כי במחיר כבד של 12 הרוגים ו- 10 פצועים. רק במבצע 'חירם', בסוף אוקטובר 48, טוהר המרחב וההפגזות על היישוב חדלו.
ב- 8.2.1949 חזרו הנשים והילדים ליישוב.
מבין אנשי הפלמ"ח, נהרג דוב מילשטיין, מהגדוד ה-3.
ירוחם כהן שהשתתף במבצע, מספר כיצד ביצע את ההפצצות מהאוויר: הוא הכין פצצות פרימיטיביות של 20 ק"ג, והחזיק אותן על ברכיו. כאשר הגיע המטוס לגובה של כ- 600 מ', הצית את פתיל-הביטחון והשליך את הפצצה לעבר הערבים בעד הדלת הפתוחה.
כאשר הסתלקו המטוסים שבו הערבים להפגיז ולתקוף. חדר-הקשר נפגע והקשר ניתק , נהרסו בתים - אך המגינים השיבו אש יעילה, ולפנות ערב נשברה ההתקפה והתוקפים נסוגו למצודת נבי-יושע.
מצבם הקשה של מגיני היישוב הביא אותם לדרוש סיוע מיגאל אלון, מפקד מבצע 'יפתח'. הנחתו של אלון הייתה כי הכרעת צפת היא היא המפתח להשתלטות על הגליל, ולכן הבהיר כי לא יוציא לוחמים מהכוח שפעל לכיבוש צפת, כדי לסייע לרמות-נפתלי. את האחריות על הגנת היישוב הפקיד אלון בידי אורי יפה, שמילא תפקיד של 'מפקד היישובים'. אלון אף הודיע לאנשי היישוב כי לא יוכלו לקבל עזרה, ובשלב מסויים אף איים כי "כל מי שייסוג מרמות-נפתלי וירד לכביש החולה - ייתקל בפלוגת יורים."
בלילה הגיעה תגבורת מצויידת והעלתה את מוראל הלוחמים. עם בוקר חזרו הלוחמים למשלט בילאווי שנעזב, ומצאו שם גוויה של חברם, 12 גוויות של ערבים, כלי נשק שנלקחו שלל וכרוז בערבית שנכתב על הגדה של פסח ובו נכתב: "כלבים בני כלבים, אנו נאלצים לסגת, אך אנו מבטיחים שנחזור, לא נרשה כאן התיישבות יהודית".
ב- 5.5.48 הגיעה תגבורת נוספת, להחלפת חלק מהמגינים העייפים ולהורדת הפצועים. בלילה ירדה שיירה מההר, ולאחר הליכה של תשע שעות ברגל, תוך נשיאת הפצועים באלונקות, הגיעה לכביש בעמק.
ב- 10.5 הגיעה לגליל לורנה וינגייט, אלמנתו של צ'רלס אורד וינגייט. והטילה אל המגינים מן ה"פרימוס" שהטיס אותה את ספר התנ"ך של וינגייט ובו איגרת-עידוד שנועדה להרמת המוראל שלהם.
ב- 14.5 נראו ריכוזים גדולים של חיילים ערביים עם תותחים ומרגמות. היה ברור כי למחרת, עם פלישת צבאות ערב, תבוא גם ההתקפה הגדולה על היישוב. ה'הגנה' החליטה לקחת יוזמה ולתקוף את מחנה הצבא במלכיה, אך הכוח נאלץ לסגת לנוכח התקפת-הנגד הערבית.
שוב החלה התקפה על רמות-נפתלי: מטוסים סוריים הטילו פצצות על החצר והתותחים ממלכיה חידשו הפגזתם. כל המגינים נמצאו בחפירות ובעמדות ברחבי בישוב.
רק כאשר נכבשה מצודת נבי-יושע ב- 17.5 חודש הקשר עם היישוב, לאחר מצור של כחודשיים.
ב- 12.6 נערכה ההתקפה האחרונה על רמות-נפתלי וגם היא נהדפה, אם-כי במחיר כבד של 12 הרוגים ו- 10 פצועים. רק במבצע 'חירם', בסוף אוקטובר 48, טוהר המרחב וההפגזות על היישוב חדלו.
ב- 8.2.1949 חזרו הנשים והילדים ליישוב.
מבין אנשי הפלמ"ח, נהרג דוב מילשטיין, מהגדוד ה-3.