הגישה הראשונה

הגישה הראשונה, אותה מייצגים יואב גלבר וזהבה אוסטפלד, תומכת במגמתו של ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, דוד בן-גוריון, וטוענת כי פירוק הפלמ"ח היה לא רק מחוייב המציאות, אלא מנע תשלום מחיר יקר, שעלולה הייתה לגבות ההיצמדות לתפיסה שעבר זמנה. רוב הטיעונים מתמקדים בתחום הצבאי ובתחום האידיאולוגי-ציבורי. בתחום הצבאי טוען גלבר כי ייחודו של הפלמ"ח (כמפעיל אמצעי לחימה מיוחדים, ככוח עתודה וככוח מחץ) אבד לו עם הקמת חילות האוויר והים, חטיבות העתודה וגדודי המשוריינים והחרמ"ש. לשיטתו אין לדבר על פירוק מכוון של הפלמ"ח, אלא כפועל יוצא של המעבר מיישוב למדינה, פרט בתוך מגמה כוללת . אוסטפלד מחמירה את הטענה: לדבריה הפך מטה הפלמ"ח לגורם המסרבל העברת פקודות ואספקה מהפיקוד העליון של הצבא אל חטיבות הפלמ"ח והפריע למאמץ המלחמתי .