מצבת כוח האדם - לאחר הסכם ההכשרות

החל מ- 1944 קשור איפוא הפלמ”ח למקור קבוע של כוח אדם מסודר, ממוסד, איכותי ומאורגן, שחלקו הולך ועולה במצבת כוח האדם של הפלמ”ח.
בתקופה האמורה היו שני סוגי כוחות בפלמ”ח: ה’הכשרה המגוייסת’ שהייתה גרעין תנועתי מגוייס, על כל חבריו, בנים ובנות. ומחלקת פלמ”ח רגילה, מחלקת ‘בודדים’ שכללה מתנדבים לא מאורגנים, רובם גברים ומיעוטם נשים, בעלי כושר גופני ומוטיבציה גבוהים.
מ- 1945 עד אמצע 1948 היו רוב מגוייסי הפלמ”ח בוגרי תנועות-הנוער החלוציות, המיועדים להגשמה התיישבותית וממלאים את חובת הגיוס בבסיסים בתוך משקי ההתיישבות-העובדת. הקשר הכפול הגביר וחיזק את תחושת הקירבה בין חטיבת הפלמ”ח לבין ההתיישבות-העובדת.
בין קיץ 1942 (גיוס ההכשרות הראשונות, לפני ההסכם) לאפריל 1946, נוספו לפלמ”ח 1,300 מגוייסים (כ- 30% מהם בנות) מ- 44 הכשרות.
מיולי 1946 עד נובמבר 1947, נוספו לפלמ”ח יותר מ- 1,500 מגוייסים מ - 34 הכשרות.
מדצמבר 1947 עד אוקטובר 1948, נוספו לפלמ”ח יותר מ- 1,500 מגוייסים מ - 35 הכשרות.
במלחמת העצמאות השתייכו כ- 3,000 לוחמי פלמ”ח ל’הכשרות המגויסות’ (1000 מהם - נשים).