הסכם ההכשרות - מהלך המשא ומתן

רעיון גיוס בוגרי תנועות-הנוער החלוציות לפלמ"ח עלה כבר בחודשים מאי-יוני 1942, בתגובה להיערכות הכללית לקראת סכנת הפלישה הגרמנית. באותה עת היה הפלמ"ח אחד מיעדי הגיוס של בוגרי התנועות. גם כאשר נקבע כיעד מועדף לא היה בלעדי, והבוגרים התגייסו כבודדים, או במסגרת מיכסות. לאחר דיונים רבים החליטו בסוף 1942 תנועות 'הנוער-העובד' ו'המחנות-העולים', הקשורות לקיבוץ-המאוחד', לגייס את הכשרותיהן לשירות בפלמ"ח, עוד בטרם נחתם הסכם מסודר בעניין זה. במחצית הראשונה של שנת 1943 התגייסו חמש ההכשרות הראשונות: של 'המחנות-העולים', 'הנוער-העובד', וחברת נוער עולה. הקשיים הרבים שבהם נתקלו ההכשרות בעת שירותן (הכשרה אחת אף התפרקה), חייבו את הנהגת 'הקיבוץ-המאוחד' ואת תנועות-הנוער החלוציות הקשורות אליו להגיע להסכם רשמי ומסודר עם מטה הפלמ"ח, שיענה לצרכי שני הצדדים.
צמצום מקורות הגיוס של הפלמ"ח ושחרור המגוייסים הראשונים חייב את מטה הפלמ"ח שרצה לקבל לשורותיו את בני ההכשרות להתחשב בדרישות תנועות-הנוער.