הבעיות העיקריות שאיתן נאלצו להתמודד מארגני ההעפלה
מארגני ההעפלה בדרך היבשה נדרשו להתמודד עם שלוש בעיות עיקריות. 1. יציאה חשאית - מי שנתפס (פעילי העלייה והמעפילים כאחד) היה צפוי לעונש חמור.
2. כניסה חשאית - הבריטים אסרו על כניסת העולים והסגירו מעפילים שנלכדו לארצות מוצאם.
3. ליווי המעפילים ואבטחתם
2. כניסה חשאית - הבריטים אסרו על כניסת העולים והסגירו מעפילים שנלכדו לארצות מוצאם.
3. ליווי המעפילים ואבטחתם
הבאת ציוד מהצבא הבריטי כאספקה לאוניות העפלה
החזרת ציוד לקראת הפלגה חוזרת
מארגני ההעפלה בדרך היבשה נדרשו להתמודד עם שלוש בעיות עיקריות:
1. יציאה חשאית - מי שנתפס (פעילי העלייה והמעפילים כאחד) היה צפוי לעונש חמור.
2. כניסה חשאית - הבריטים אסרו על כניסת העולים והסגירו מעפילים שנלכדו לארצות מוצאם.
3. ליווי המעפילים ואבטחתם - ההעפלה היבשתית התבצעה באמצעים תחבורתיים דלים ונאלצה להסתייע בגורמים שאמינותם מפוקפקת.
גבול הצפון לא היה באותה עת גבול סגור וקשיח שאין לחצותו. הגבול היה גמיש, פתוח ופעיל דווקא משום שנשמר בידי כוחות ביטחון רבים ומגוונים. שומריו השתייכו למשטרת פלשתינה, לצבא הבריטי, ל'חיל הספר' העבר-ירדני, לצבא ולמשטרה הסורים ולצבא ולמשטרה הלבנונים. לעיתים ניתן היה לעבור את הגבול גם בלא רישיון מתאים. סחורות החליפו ידים בתנאי קירבה ושכנות. הסביבה נודעה כמקום פעילות של מבריחים ושודדים. המיקח והמימכר תפסו מקום מרכזי ביותר בחיי היום-יום. מבצעי ההעפלה שולבו בתנאים ששררו בשטח. נטלו בהם חלק יהודים שהתחזו לערבים, ערבים שסייעו תמורת כסף ויהודים שפעלו ללא הסוואה בקירבת הגבול.
לימים, כתב יגאל אלון מפקד הפלמ"ח, שמכל מיבצעי הפלמ"ח היו מיבצעי ההעפלה בדרך היבשה "האפורים, המייגעים והפחות דרמטיים, ודווקא משום כך - המצויינים ביותר". המימד האנושי, שהתבטא בהושטת סיוע במעבר הגבול ובשלבים הראשוניים של קליטה בארץ, ולאו דווקא ההיבט הצבאי, הוא שהיה הגורם המכריע בהם.
1. יציאה חשאית - מי שנתפס (פעילי העלייה והמעפילים כאחד) היה צפוי לעונש חמור.
2. כניסה חשאית - הבריטים אסרו על כניסת העולים והסגירו מעפילים שנלכדו לארצות מוצאם.
3. ליווי המעפילים ואבטחתם - ההעפלה היבשתית התבצעה באמצעים תחבורתיים דלים ונאלצה להסתייע בגורמים שאמינותם מפוקפקת.
גבול הצפון לא היה באותה עת גבול סגור וקשיח שאין לחצותו. הגבול היה גמיש, פתוח ופעיל דווקא משום שנשמר בידי כוחות ביטחון רבים ומגוונים. שומריו השתייכו למשטרת פלשתינה, לצבא הבריטי, ל'חיל הספר' העבר-ירדני, לצבא ולמשטרה הסורים ולצבא ולמשטרה הלבנונים. לעיתים ניתן היה לעבור את הגבול גם בלא רישיון מתאים. סחורות החליפו ידים בתנאי קירבה ושכנות. הסביבה נודעה כמקום פעילות של מבריחים ושודדים. המיקח והמימכר תפסו מקום מרכזי ביותר בחיי היום-יום. מבצעי ההעפלה שולבו בתנאים ששררו בשטח. נטלו בהם חלק יהודים שהתחזו לערבים, ערבים שסייעו תמורת כסף ויהודים שפעלו ללא הסוואה בקירבת הגבול.
לימים, כתב יגאל אלון מפקד הפלמ"ח, שמכל מיבצעי הפלמ"ח היו מיבצעי ההעפלה בדרך היבשה "האפורים, המייגעים והפחות דרמטיים, ודווקא משום כך - המצויינים ביותר". המימד האנושי, שהתבטא בהושטת סיוע במעבר הגבול ובשלבים הראשוניים של קליטה בארץ, ולאו דווקא ההיבט הצבאי, הוא שהיה הגורם המכריע בהם.