התקופה הראשנה בפעילות הפלמ"ח בהעפלה יבשתית מהצפון

בשנים 1943-1941 הייתה ההעפלה היבשתית מצפון הארץ דלילה והגיעה לכל היותר עד 100 איש לחודש. היוזמה לצירופו של הפלמ"ח לפעילות בתחום זה הייתה, ככל הנראה, יוזמתו של ליובקה יבזורי, שהיה האחראי להעלאת יהודים מארצות המזרח מטעם 'המוסד לעלייה ב'. הוא הציע לשאול מאירוב (אביגור) שעמד בראש 'המוסד', להיעזר לשם ביצוע המשימה באנשי פלמ"ח העובדים ביישובים השוכנים לאורך גבול הצפון. יצחק שדה, מפקד הפלמ"ח, וסגנו יגאל אלון, נענו לפנייה, ויבזורי מונה ל"קצין עלייה" ליד מטה הפלמ"ח.
המחשבה הראשונית של יבזורי הייתה שחוליות מתוך מחלקות הפלמ"ח בצפון הארץ תשמשנה כמובילות של שיירות עולים, תקבלנה אותם מעבר לגבול ותדאגנה להעבירם בבטחה לתוך תחומי ארץ-ישראל. מאוקטובר 1943 החלו חוליות פלמ"ח מהקיבוצים חניתה, כפר גלעדי, דפנה, איילת-השחר ואשדות-יעקב, לעסוק בהעפלה. יבזורי היה המתאם והמפקח על ציוות האנשים בחוליות ועל עבודת החוליות. הוא דאג להשגת המימון הכספי הנדרש מ'המוסד לעלייה ב', והתחשבן עם המשקים על הפסד ימי העבודה בגין פעולת אנשי הפלמ"ח בהעפלה במקום בעבודה הסדירה.