העפלה מארצות ערב

הפלמ"ח פעל בזיקה הדוקה לפעולות 'המוסד לעליה ב'', שטיפל בעלייה החשאית (העפלה) של היהודים מארצות ערב. בפעילות הפלמ"ח בארצות ערב נטלו חלק שליחים יחידים שעשו את מלאכתם בבדידות או בקבוצות מצומצמות תוך הסתכנות כי יילכדו ויואשמו בריגול, ועשרות חברי פלמ"ח שפעלו בשנים 1946-1943 במסגרת 'החוליה' היבשתית שהבריחה מעפילים דרך גבול הצפון. בשנות מלחמת העולם השנייה היו גם חיילים עבריים, שחנו באותה עת במצרים, בסוריה, בלבנון, בעיראק ובאיראן, מעורבים בהברחת יהודים לארץ, בעיקר באמצעות קשר מכוניות קבוע בין בסיסיהם ובין ארץ-ישראל.

בשנים 1943-1941 הייתה ההעפלה היבשתית מצפון הארץ דלילה והגיעה לכל היותר עד 100 איש לחודש. היוזמה לצירופו של הפלמ"ח לפעילות בתחום זה הייתה, ככל הנראה, יוזמתו של ליובקה יבזורי, שהיה האחראי להעלאת יהודים מארצות המזרח מטעם 'המוסד לעלייה ב'. הוא הציע לשאול מאירוב (אביגור) שעמד בראש 'המוסד', להיעזר לשם ביצוע המשימה באנשי פלמ"ח העובדים ביישובים השוכנים לאורך גבול הצפון. יצחק שדה, מפקד הפלמ"ח, וסגנו יגאל אלון, נענו לפנייה, ויבזורי מונה ל"קצין עלייה" ליד מטה הפלמ"ח.
החוליה' היבשתית הייתה יחידת פלמ"חאים קטנה שעסקה בקבלת עולים ובהברחתם ארצה מגבול הצפון. בתחילה השתתפו בכל פעולה של היחידה שניים-שלושה אנשים בלבד, ומכאן שמה - 'החוליה'. היא פעלה, ככל הנראה, מאוקטובר 1943 עד אפריל 1946 (מועדי ההתחלה והסיום הינם משוערים, בהיעדר תיעוד מדוייק). בתקופה זו הגיעו בסיועה של ה'חוליה' כ- 5,000 מעפילים מבין 7,500 העולים בנתיבים היבשתיים בשנים 1948-1939. '
לזכות 'החוליה' ניתן לזקוף מאות גיחות מעבר לגבול לצורך הברחת עולים. מרכז פעילותה של 'החוליה' היה באזור אצבע הגליל שבגליל העליון.