אוניית המעפילים "שיבת ציון"

אוניית המעפילים "שיבת ציון" הוכנה לקראת הפלגתה לארץ בנמל מרסיי בצרפת, על-ידי צוות בראשותו של גדעון (גדע) שוחט. בימי מלחמת העולם השנייה שימשה הספינה להובלת משאות באיטליה. מפקד האונייה היה איש הפלי"ם דוד מיימון. ה'גדעוני' היה מיכאל (מייק) הררי.
"שיבת ציון" הפליגה ב- 16 ביולי 1947 מנמל אלג'יר, כשעליה 411 מעפילים. סמוך לאי כרתים היו נוסעיה אמורים לעבור לאוניית המעפילים "י'ד חללי גשר א-זיב" אולם בשל תקשורת לקויה וחוסר באמצעי ניווט לא התקיימה הפגישה. הבריטים זיהו את "שיבת ציון" כבר בראשית דרכה סמוך לתוניסיה. משחתת אחת נילוותה אליה ובהמשך הצטרפו שלוש נוספות. עקב החזרתם של מעפילי "אקסודוס" לאדמת אירופה באותם הימים בהם קרבה "שיבת ציון" לארץ, הורה מטה 'המוסד לעליה ב'' למלוויה להימנע מהתנגדות אקטיבית לגירושם, אם יתברר להם שהבריטים מתכוונים לשולחם לקפריסין. הבריטים השתלטו על אוניית המעפילים ב- 28 ביולי ללא התנגדות. בחיפה הועברו המעפילים לאוניית הגירוש "אמפייר שאלטר" תוך גילויי התנגדות פסיבית, ונלקחו למחנות המעצר מס' 61 ו-62 בקפריסין. המלווים הסתתרו ב"סליק", וחולצו בעזרת פועלי ניקיון יהודים שבאו לנקות את האונייה לאחר פינוייה.