דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

מחנות המעצר בקפריסין - ראשית פעולת הפלמ"ח

הבריטים החלו לגרש את המעפילים למחנות מעצר בקפריסין באוגוסט 1946, כאמצעי במאבקם נגד ההעפלה הבלתי-ליגאלית. תחילה נטלו אנשי הפלמ"ח על עצמם את סמכויות ההנהגה בתחום הצבאי במחנות, כהמשך טבעי לתפקידם באוניות המעפילים ובהעדר כל סמכות יישובית אחרת. לאחר שבועות אחדים, במהלכם נכנסו המעפילים לשיגרה והקימו מוסדות אוטונומיים
הבריטים החלו לגרש את המעפילים למחנות מעצר בקפריסין באוגוסט 1946, כאמצעי במאבקם נגד ההעפלה הבלתי-ליגאלית. תחילה נטלו אנשי הפלמ"ח על עצמם את סמכויות ההנהגה בתחום הצבאי במחנות, כהמשך טבעי לתפקידם באוניות המעפילים ובהעדר כל סמכות יישובית אחרת. לאחר שבועות אחדים, במהלכם נכנסו המעפילים לשיגרה והקימו מוסדות אוטונומיים שבאמצעותם ניהלו את חיי היום-יום, חמקו חלק מן המלווים מהמחנות כדי לחזור לפעילותם בהעפלה. הנותרים ריכזו את עיקר פעילותם בתחום הביטחוני: דאגה למלחים הזרים של אוניות המעפילים, קיום קשר עם 'המוסד לעליה ב'', וקשר בין המחנות, ומעקב אחרי מלשינים ומשתפי פעולה עם השלטונות הבריטים.
במסגרת פעילות זו, הקים איש הפלי"ם, אריה קפלן (קיפי), שנבחר על-ידי חבריו כמפקד הראשון של המעפילים במחנות קפריסין (המינוי אושר לאחר כשבוע על-ידי מטה ה'הגנה'), יחידת הגנה מקרב המעפילים שהתכוונו להתגייס לפלמ"ח. היחידה נועדה להוות כוח לצרכי ביטחון פנים, המסייע לאנשי הפלמ"ח לקיים את שליטתם במחנה. עד מהרה התברר שאין צורך בכפיית מרות ומשמעת. המעפילים, שראו באנשי הפלמ"ח מודל לחיקוי ולהזדהות, הכירו בסמכותם בהסכמה וברצון, גם כאשר ביקרו את התבדלותם והתנשאותם של אחדים מאנשי הפלמ"ח.