משלחת פלמ"ח שלישית לקפריסין

בשלהי יולי 1948, הגיעה משלחת שלישית של הפלמ"ח למחנות המעצר של המעפילים בקפריסין. בחודשים אפריל-מאי 1948 עזבו את האי כמעט כל חברי הפלמ"ח שהשתייכו למשלחת השנייה, הצטרפו ליחידותיהם בארץ, ולקחו חלק במאמץ לבלימת הפלישה של צבאות מדינות ערב בעקבות ההכרזה על עצמאות מדינת ישראל.
בראש המשלחת השלישית עמד ישעיהו (שייקה) ברות, וכן נימנו עליה יצחק בטיסט, שמונה כמפקד "מחנות החורף" וצבי בולר, שמונה כמפקד "מחנות הקיץ". אל המשלחת הצטרף אביגדור הירש, שהיה חבר גם במשלחת הקודמת.
חברי המשלחת השלישית נכנסו למחנות במסווה של מורים ועובדים סוציאליים מטעם אירגון הג'וינט. במהלך הזמן שחלף מאז הוקמו 'שורות-המגינים', צבר סגל המדריכים מקרב המעפילים ניסיון רב באימונים והתגלו ביניהם אנשים מוכשרים ובעלי יכולת פיקודית. בה בשעה התקשה הפלמ"ח, שסבל מנפגעים רבים במהלך הקרבות בארץ, להקצות למשימה בקפריסין משלחת גדולה יותר. גם הצורך לארגן מחדש את הכוחות בארץ בתקופת ההפוגה השפיע על גודל המשלחת. במציאות זו ניתנה למעפילים עצמאות רבה בניהול השוטף של האימונים, בעוד חברי המשלחת של הפלמ"ח מרכזים את פעילותם בתחומי הקשר בין המוסדות השונים במחנות המעצר לבין המוסדות המוסמכים בארץ.
בראשית חודש אוגוסט 1948, נקראו מפקדי הפלמ"ח במחנות המעצר אל מטה הפלמ"ח בארץ, ושם נמסר להם כי עליהם להתמזג עם המשלחת הצה"לית באירגונו של אגף כוח-אדם במשרד-הביטחון. יצחק קרלינסקי, שליח הפלמ"ח הוותיק ביותר בקפריסין, וי' ברות שבו לאי כפעילי 'המוסד לעליה ב'', לארגן את הברחת המעפילים, ואילו יתר חברי המשלחת המקורית הצטרפו למשלחת הצה"לית. בכך הסתיים תפקידו של הפלמ"ח כאחראי ל'שורות-המגינים' ולשמירת הסדר והביטחון במחנות המעצר בקפריסין.