הרקע לפרשת ביריה

המחלקה הדתית של הפלמ"ח הקימה את היאחזות ביריה ב- 8 בינואר 1945, כקילומטר אחד צפונית לצפת. השיקולים שקבעו את מיקומה של ההיאחזות: מבחינה מדינית נודעה חשיבות להתיישבות באזור מרוחק ובשטח שנאסרה בו נוכחות יהודית על-פי תקנות 'הספר הלבן', ומבחינה אסטרטגית הייתה זו נקודה גבוהה החולשת על הסביבה ומהווה חוליה מקשרת בין צפת לבין הגליל המערבי והגליל העליון.
ב- 5 בפברואר 1946, ניסתה יחידת פלמ"ח מהגדוד השלישי לשחרר מבניין משטרת הר כנען אחד-עשר אנשי פלמ"ח שהיו עצורים במקום. הפריצה נכשלה כבר בראשיתה. בפעולה לקחו חלק גם מחלקות פלמ"ח נוספות, בתפקידי חסימה ואבטחה, ובהן מחלקת ביריה ומחלקה מאשדות-יעקב. נישקן של המחלקות הללו הוטמן לאחר המבצע ב"סליקים" בקרבת ביריה. בשלהי חודש פברואר ערכו הבריטים חיפושים אחרי חוליות פלמ"ח מביריה שסיירו בקרבת משטרת הר כנען. במהלך החיפושים התגלו בין ביריה לעין זיתים שני "סליקים" בהם הוטמן הנשק לאחר ניסיון הפריצה למשטרת הר כנען, וכן מסמכים של ה'הגנה'.
בהסתמך על התקנות לשעת חירום שפורסמו חודש קודם לכן כחלק מהמאמץ הבריטי לדכא את 'תנועת המרי', נעצרו כל עשרים וארבעה חברי המחלקה ששהתה בביריה ונכלאו בכלא עכו. כמה מהם נפגעו מעינויי הבריטים בעת חקירתם בחודש מאי. בתגובה גזרה ה'הגנה' גזר דין מוות על הקצין הבריטי ברוס שהיה מופקד על ביצוע החקירה. גזר הדין בוצע ברחוב ירושלים בירושלים באוקטובר 1946.
ב- 5 במרס הוציאו הבריטים את משמר הנוטרים היהודים שהוצבו בביריה במקום מחלקת הפלמ"ח, והודיעו כי חייליהם יחזיקו בנקודה עד להודעה חדשה. היה זה תקדים מסוכן להורדת נקודת יישוב יהודית בכוח השלטון המנדטורי. למחרת הגיעה לארץ ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית, כדי להמליץ על פתרונות לבעייה המדינית של ארץ-ישראל. מיפקדת 'תנועת המרי העברי' הכריזה על הפוגה בפעילות הצבאית בתקופת ביקורה של הועדה. לפיכך היה עליה למצוא דרך לסכל את כוונת הבריטים לחסל את ההתיישבות בביריה, מבלי להסתבך אגב כך בהתנגשות מזויינת.