"ליל וינגייט" - (שם קוד "מבצע נחשון")

ליל ה- 25-26 במארס 1946 היה ליל ההורדה המתוכנן של 248 המעפילים מאוניית המעפילים "אורד וינגייט". בחודשים הראשונים של שנת 1946 נתפסו שלוש אוניות מעפילים בזו אחר זו. מאחר שחופי ההורדה של נהרייה, קיסריה ושפיים היו נתונים לפיקוח בריטי, החליטה מפקדת ה'הגנה' להוריד את המעפילים בחוף תל-אביב, בהנחה שברחובות העיר, ובסיוע התושבים, אפשר יהיה למנוע את לכידת המעפילים - ואולי אף את נפילת האונייה - בידי הבריטים. הפעלת המונים במאבק העלייה הייתה דרך פעולה שנקטה ה'הגנה' בחלק ממבצעיה. הפעולה נועדה להדגיש כי המאבק בתחומי ההתיישבות וההעפלה נמשך, למרות השעיית ההתקפות הצבאיות לרגל ביקורה של הוועדה האנגלו-אמריקאית בארץ. שם הקוד לפעולה היה: "מבצע נחשון". לדברי יגאל אלון, מבצע זה היה היחיד במבצעי 'תנועת המרי' שהיוזמה לביצועו לא באה מהפלמ"ח אלא ממיפקדת ה'הגנה'.
במבצע נטלו חלק אלפים, בהם אנשי פלמ"ח וחברי ה'הגנה' מחי"ש תל-אביב. בראש המטה המיוחד שהוקם לצורך הפעולה עמד יצחק שדה, וסגניו היו יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח, ונחום זיו-אב, מפקד ה'הגנה' בתל-אביב. קצין המבצעים של הפעולה היה יגאל ידין, שהיה באותה עת סגן מפקד מחוז תל-אביב ב'הגנה'. מבחינת ריכוז הכוחות והיקף הפעולה היה זה המבצע המתוכנן הגדול ביותר של 'תנועת המרי'.