תנועת הנוער "השומר הצעיר"
מקורה של תנועת ‘השומר-הצעיר’ בארץ - בתנועה העולמית שנוסדה בפולין ב- 1913 כתנועה צופית. ב- 1929 החלה פעילות התנועה בארץ בקן חיפה ובקן מקווה-ישראל. בשנת- 1930 הוקמו מוסדות התנועה, והוכרז רשמית על הקמת הסתדרות ‘השומר-הצעיר’ בארץ ישראל בתוך מסגרת התנועה העולמית. בתוך עשר שנים הקיפה התנועה יותר מאלפיים חניכים בעשרות קינים.
הכשרת דליה
מחלקת הכשרת דליה בכניסה לכפר מלכיה
יעל ביחיעם
הכשרת "עין שמר" בביקור במשק, בהפוגה הראשונה
מסע פלוגה ג' למצדה
חובשת קרבית בבית ג'יז
מקורה של תנועת ‘השומר-הצעיר’ בארץ - בתנועה העולמית שנוסדה בפולין ב- 1913 כתנועה צופית. ב- 1929 החלה פעילות התנועה בארץ בקן חיפה ובקן מקווה-ישראל. בשנת- 1930 הוקמו מוסדות התנועה, והוכרז רשמית על הקמת הסתדרות ‘השומר-הצעיר’ בארץ ישראל בתוך מסגרת התנועה העולמית. בתוך עשר שנים הקיפה התנועה יותר מאלפיים חניכים בעשרות קינים.
ב- 1930, שלוש שנים לאחר הקמת הקיבוץ הארצי, הוחלט כי הקיבוץ הארצי יהיה המסגרת היחידה שאליה יצטרפו מעתה בוגרי התנועה עם עברם לחיי הגשמה.
בספטמבר 1931 הונח בחדרה היסוד לגרעין הגשמה ראשון, שהקים כעבור שנה אחת (ב- 10 בדצמבר 1936) את קיבוץ ארץ ישראלי א' - תל-עמל, כראשון יישובי "חומה ומגדל". עד 1940 הקימו בוגרי התנועה חמישה קיבוצים נוספים והשלימו קיבוץ וותיק אחד. מלחמת העולם השנייה פגעה אנושות בתנועת ‘השומר-הצעיר’ באירופה והפכה את התנועה בארץ ישראל לחטיבה העיקרית בתנועה העולמית. כתנועה חלוצית נאלצה תנועת ‘השומר-הצעיר’ להכריע בשאלת גיוסם של הבוגרים: מי לצבא הבריטי ומי לכוחות המגן של היישוב, ובהם לפלמ"ח. התנועה, שרוב חבריה היו נערים לומדים, העמידה את הפעילות החינוכית בראש. היא גרסה שיש להתרכז באלמנטים צופיים וחינוכיים שיובילו להגשמה קיבוצית והסתייגה מפעילות צבאית כפתרון לסכסוכים פוליטים. בגלל עקרונות אלה הייתה התנועה חצויה ביחסה לפלמ"ח מראשית דרכו עד למלחמת העצמאות.
בשנים 1941-1944 הסתפקה הנהגת התנועה בגיוס מיכסות מגדודי הבוגרים לפלמ"ח ונמנעה מגיוס הכשרות שלמות. מספר מגוייסי התנועה בשנים אלה לפלמ"ח הגיע ל- 307: כשליש מכלל המגוייסים.
חברי ‘השומר-הצעיר’ היו בין המתנגדים החריפים ל"הסדר העבודה והאימונים", אך לאחר שהתקבל שימשו תשעה קיבוצים של 'הקיבוץ הארצי' כבסיסים למחלקות פלמ"ח.
התנועה הצטרפה לשאר תנועות הנוער החלוציות, וחתמה ב - 1944 על "הסכם ההכשרות", המחייב לגייס את כל גרעיני הבוגרים לפלמ"ח. ואולם, ההנהגה התנתה את הגיוס בשורה של דרישות ממטה הפלמ"ח (גיוס לשנה אחת בלבד, יתר התחשבות בצרכים התנועתיים של ההכשרה והפניית הכשרות התנועה למשקי 'הקיבוץ הארצי' בלבד).
מעשית, החלה התנועה לגייס את גרעיני הבוגרים מתחילת 1946, לאחר שהשיגה חלק מדרישותיה. בהמשך להסכמות התגייסו לפלמ"ח שתי הכשרות של התנועה. במשך השנתיים שנותרו עד מלחמת העצמאות גייסה התנועה שלוש הכשרות נוספות.
הקשיים שאיפיינו את התגייסות הכשרות התנועה נבעו מעמדות אידיאולוגיות ופוליטיות כאחת: מצד אחד - האמונה בפתרון דו-לאומי, ומהצד האחר - החשש מפני הדומיננטיות של 'הקיבוץ המאוחד' בפלמ"ח. למרות הקשיים, היו אנשי התנועה בין ממלאי תפקידי פיקוד בכירים ובמלחמת העצמאות הוסרו כל ההסתייגויות.
עד המלחמה גייסה התנועה 6 הכשרות ושתי חברות נוער עולה. במלחמה גייסה 4 הכשרות ו - 9 חברות נוער עולה. בסך הכול התגייסו 21 הכשרות של תנועת ‘השומר-הצעיר’ לפלמ"ח בשנות קיומו, ורבות מהן לחמו בקו הראשון וספגו אבידות רבות.
רוב הכשרות התנועה יצאו להגשמה התיישבותית לאחר שחרורן מהפלמ"ח. הן השתתפו בייסוד היאחזות רבדים בגוש עציון (14.2.47), בייסוד נירים בנגב (6.10.46), בייסוד הראל בפרוזדור ירושלים (27.10.48), בחידוש רבדים בשפלת יהודה (17.11.48) בייסוד ברעם (14.6.49) ובייסוד להבות-חביבה בשרון הצפוני (20.10.49). כמו כן, השלימו הכשרות התנועה את קיבוץ בית-אלפא, שער-העמקים, הזורע, נחשונים, רבדים, סער, שובל, עין-השופט ומזרע.
תנועת ‘השומר-הצעיר’ הייתה שותפה פעילה ותקיפה לתנועות הנוער שהתנגדו למגמת הצמצום של הפלמ"ח ולפירוקו.
ב- 1930, שלוש שנים לאחר הקמת הקיבוץ הארצי, הוחלט כי הקיבוץ הארצי יהיה המסגרת היחידה שאליה יצטרפו מעתה בוגרי התנועה עם עברם לחיי הגשמה.
בספטמבר 1931 הונח בחדרה היסוד לגרעין הגשמה ראשון, שהקים כעבור שנה אחת (ב- 10 בדצמבר 1936) את קיבוץ ארץ ישראלי א' - תל-עמל, כראשון יישובי "חומה ומגדל". עד 1940 הקימו בוגרי התנועה חמישה קיבוצים נוספים והשלימו קיבוץ וותיק אחד. מלחמת העולם השנייה פגעה אנושות בתנועת ‘השומר-הצעיר’ באירופה והפכה את התנועה בארץ ישראל לחטיבה העיקרית בתנועה העולמית. כתנועה חלוצית נאלצה תנועת ‘השומר-הצעיר’ להכריע בשאלת גיוסם של הבוגרים: מי לצבא הבריטי ומי לכוחות המגן של היישוב, ובהם לפלמ"ח. התנועה, שרוב חבריה היו נערים לומדים, העמידה את הפעילות החינוכית בראש. היא גרסה שיש להתרכז באלמנטים צופיים וחינוכיים שיובילו להגשמה קיבוצית והסתייגה מפעילות צבאית כפתרון לסכסוכים פוליטים. בגלל עקרונות אלה הייתה התנועה חצויה ביחסה לפלמ"ח מראשית דרכו עד למלחמת העצמאות.
בשנים 1941-1944 הסתפקה הנהגת התנועה בגיוס מיכסות מגדודי הבוגרים לפלמ"ח ונמנעה מגיוס הכשרות שלמות. מספר מגוייסי התנועה בשנים אלה לפלמ"ח הגיע ל- 307: כשליש מכלל המגוייסים.
חברי ‘השומר-הצעיר’ היו בין המתנגדים החריפים ל"הסדר העבודה והאימונים", אך לאחר שהתקבל שימשו תשעה קיבוצים של 'הקיבוץ הארצי' כבסיסים למחלקות פלמ"ח.
התנועה הצטרפה לשאר תנועות הנוער החלוציות, וחתמה ב - 1944 על "הסכם ההכשרות", המחייב לגייס את כל גרעיני הבוגרים לפלמ"ח. ואולם, ההנהגה התנתה את הגיוס בשורה של דרישות ממטה הפלמ"ח (גיוס לשנה אחת בלבד, יתר התחשבות בצרכים התנועתיים של ההכשרה והפניית הכשרות התנועה למשקי 'הקיבוץ הארצי' בלבד).
מעשית, החלה התנועה לגייס את גרעיני הבוגרים מתחילת 1946, לאחר שהשיגה חלק מדרישותיה. בהמשך להסכמות התגייסו לפלמ"ח שתי הכשרות של התנועה. במשך השנתיים שנותרו עד מלחמת העצמאות גייסה התנועה שלוש הכשרות נוספות.
הקשיים שאיפיינו את התגייסות הכשרות התנועה נבעו מעמדות אידיאולוגיות ופוליטיות כאחת: מצד אחד - האמונה בפתרון דו-לאומי, ומהצד האחר - החשש מפני הדומיננטיות של 'הקיבוץ המאוחד' בפלמ"ח. למרות הקשיים, היו אנשי התנועה בין ממלאי תפקידי פיקוד בכירים ובמלחמת העצמאות הוסרו כל ההסתייגויות.
עד המלחמה גייסה התנועה 6 הכשרות ושתי חברות נוער עולה. במלחמה גייסה 4 הכשרות ו - 9 חברות נוער עולה. בסך הכול התגייסו 21 הכשרות של תנועת ‘השומר-הצעיר’ לפלמ"ח בשנות קיומו, ורבות מהן לחמו בקו הראשון וספגו אבידות רבות.
רוב הכשרות התנועה יצאו להגשמה התיישבותית לאחר שחרורן מהפלמ"ח. הן השתתפו בייסוד היאחזות רבדים בגוש עציון (14.2.47), בייסוד נירים בנגב (6.10.46), בייסוד הראל בפרוזדור ירושלים (27.10.48), בחידוש רבדים בשפלת יהודה (17.11.48) בייסוד ברעם (14.6.49) ובייסוד להבות-חביבה בשרון הצפוני (20.10.49). כמו כן, השלימו הכשרות התנועה את קיבוץ בית-אלפא, שער-העמקים, הזורע, נחשונים, רבדים, סער, שובל, עין-השופט ומזרע.
תנועת ‘השומר-הצעיר’ הייתה שותפה פעילה ותקיפה לתנועות הנוער שהתנגדו למגמת הצמצום של הפלמ"ח ולפירוקו.