ידיעת הארץ
ל'ידיעת הארץ' הוקצה מקום חשוב בין מרכיבי החינוך בפלמ"ח. ראו בה אמצעי לחיזוק הקשר בין הלוחם לארצו, וגם לעמו ולעברו.
מסע פלוגה ג' בגליל המערבי והמרכזי
טיול ברכבת "העמק"
מסע פלוגה ג' למצדה
הכשרת יגור במנוחה במהלך סיור
הכשרת משמר-ים במסע הגדול למצדה
הכשרת משמר-ים במסע הגדול למצדה
הכשרת שער העמקים במסע הגדול למדבר יהודה
הטיול הגדול
הכשרת דפנה בטיול בנגב
ל'ידיעת הארץ' הוקצה מקום חשוב בין מרכיבי החינוך בפלמ"ח. ראו בה אמצעי לחיזוק הקשר בין הלוחם לארצו, וגם לעמו ולעברו. כבר בקווי היסוד לניהול הפעילות התרבותית-רעיונית במחנות הפלמ"ח, שפורסמו בעלון הפלמ"ח מס' 1 (6), אוקטובר 1942, הוגדרה 'ידיעת הארץ' כאחד משלושת הצירים של תכני הפעילות התרבותית, ונתפסה כחלק בלתי נפרד מן המטען התרבותי החיוני לאיש הפלמ"ח. המסע המחלקתי והפלוגתי נחשב כאמצעי היעיל ביותר להנחלת 'ידיעת הארץ' ולהכרת שבילי הארץ ונופיה. בשנים הראשונות לקיום הפלמ"ח יועדו המסעות בעיקר לאימונים, לשיפור הכושר הגופני, ולהכרת השטח שבו יידרשו לפעול. במשך הזמן, ככל שהפלמ"ח מצא עצמו נאבק על ייחודו, יוחסו למסעות יותר ויותר מטרות ערכיות-לאומיות. ממרחק שנים, זוכרים רוב האנשים בעיקר את המטרות המאוחרות.
למסעות ברחבי הארץ היה גם ערך מלכד מבחינה חברתית ותרבותית - האגדות, סיפורי התנ"ך וההיסטוריה היהודית, המדורה הלילית והמאמץ הפיסי תרמו הן לטיפוח הסיבולת והכושר הגופני והן לחיזוק רוח האחווה בין המשתתפים וההזדהות עם דמויות מופת קדומות. יש הרואים במסעות את גולת הכותרת של החינוך לידיעת הארץ, ואף מתארים אותם כטקס "התקדשות" בין איש הפלמ"ח וארצו. אימרתו של בני מרשק, 'ה"פוליטרוק" של הפלמ"ח', כי "בכל העולם מחפש הסייר את האויב. הסייר של הפלמ"ח מחפש את המולדת" מבטאים תפיסה זו.
חשיבות המקום שתפסו המסעות ו'ידיעת הארץ' בחינוך הפלמ"חאי נבעה גם מן ההשפעה הרבה של תרבות תנועות הנוער, שחדרה לפלמ"ח עם הצטרפות ההכשרות המגוייסות. רוב מפקדי הפלמ"ח וחייליו היו חניכי תנועות הנוער החלוציות או בני משקים, שספגו את "תרבות המסעות" לפני גיוסם והיא נראתה להם טבעית ורצויה - הם עצמם הביאו אותה והטמיעו אותה במסגרת הערכים של הפלמ"ח.
'ידיעת הארץ' נתפסה במשמעותה המקראית - כבעלות על הארץ. אנשים כשמריה גוטמן, חיים זינגר ועזריה אלון מילאו תפקיד חינוכי מרכזי במסעות הפלמ"ח, בהדרכה ובהבלטת הקשר שבין הארץ ונופיה לעם ישראל לדורותיו. בייחוד הודגשה במסעות הרציפות בין לוחמי ישראל הקדמונים, שכבשו את הארץ ושלטו בה, לבין ממשיכיהם, לוחמי הפלמ"ח. קביעת מסלולי המסעות, שנמשכו לעיתים ימים רבים (אפילו שבועות אחדים, שבתוכם נכלל פרק אימונים), באזורים מיושבים בכפרים ערבים ואסורים לתנועת יהודים בצו השלטון הבריטי, כגון: במדבר יהודה, בשומרון, בגליל העליון (מעבר לגבול הלבנוני) ובנגב, נועדה לשדר לערבים ולבריטים מסר ברור - זוהי ארצנו ואנו נטייל בה כרצוננו!
לטיולים ולמסעות נוספו הרצאות על הגיאוגרפיה וההיסטוריה של ארץ ישראל, ולימוד הלשון הערבית והווי חייהם של הערבים.
המסעות הותירו רושם עז על המשתתפים בהם. אחד מהם ביטא את עוצמת החוויה שחש בסיום אחד מהמסעות הראשונים של הפלמ"ח להרי יהודה (בחנוכה תש"ג), באמירה שיותר מתחושת העייפות בסוף המסע זכר את בת הקול שהדהדה באוזניו בין ההרים: "אנו בני המכבים, באנו לשאוב עוז ואומץ לרשת את ההרים האלה. עלה נעלה וגם יכול נוכל".
למסעות ברחבי הארץ היה גם ערך מלכד מבחינה חברתית ותרבותית - האגדות, סיפורי התנ"ך וההיסטוריה היהודית, המדורה הלילית והמאמץ הפיסי תרמו הן לטיפוח הסיבולת והכושר הגופני והן לחיזוק רוח האחווה בין המשתתפים וההזדהות עם דמויות מופת קדומות. יש הרואים במסעות את גולת הכותרת של החינוך לידיעת הארץ, ואף מתארים אותם כטקס "התקדשות" בין איש הפלמ"ח וארצו. אימרתו של בני מרשק, 'ה"פוליטרוק" של הפלמ"ח', כי "בכל העולם מחפש הסייר את האויב. הסייר של הפלמ"ח מחפש את המולדת" מבטאים תפיסה זו.
חשיבות המקום שתפסו המסעות ו'ידיעת הארץ' בחינוך הפלמ"חאי נבעה גם מן ההשפעה הרבה של תרבות תנועות הנוער, שחדרה לפלמ"ח עם הצטרפות ההכשרות המגוייסות. רוב מפקדי הפלמ"ח וחייליו היו חניכי תנועות הנוער החלוציות או בני משקים, שספגו את "תרבות המסעות" לפני גיוסם והיא נראתה להם טבעית ורצויה - הם עצמם הביאו אותה והטמיעו אותה במסגרת הערכים של הפלמ"ח.
'ידיעת הארץ' נתפסה במשמעותה המקראית - כבעלות על הארץ. אנשים כשמריה גוטמן, חיים זינגר ועזריה אלון מילאו תפקיד חינוכי מרכזי במסעות הפלמ"ח, בהדרכה ובהבלטת הקשר שבין הארץ ונופיה לעם ישראל לדורותיו. בייחוד הודגשה במסעות הרציפות בין לוחמי ישראל הקדמונים, שכבשו את הארץ ושלטו בה, לבין ממשיכיהם, לוחמי הפלמ"ח. קביעת מסלולי המסעות, שנמשכו לעיתים ימים רבים (אפילו שבועות אחדים, שבתוכם נכלל פרק אימונים), באזורים מיושבים בכפרים ערבים ואסורים לתנועת יהודים בצו השלטון הבריטי, כגון: במדבר יהודה, בשומרון, בגליל העליון (מעבר לגבול הלבנוני) ובנגב, נועדה לשדר לערבים ולבריטים מסר ברור - זוהי ארצנו ואנו נטייל בה כרצוננו!
לטיולים ולמסעות נוספו הרצאות על הגיאוגרפיה וההיסטוריה של ארץ ישראל, ולימוד הלשון הערבית והווי חייהם של הערבים.
המסעות הותירו רושם עז על המשתתפים בהם. אחד מהם ביטא את עוצמת החוויה שחש בסיום אחד מהמסעות הראשונים של הפלמ"ח להרי יהודה (בחנוכה תש"ג), באמירה שיותר מתחושת העייפות בסוף המסע זכר את בת הקול שהדהדה באוזניו בין ההרים: "אנו בני המכבים, באנו לשאוב עוז ואומץ לרשת את ההרים האלה. עלה נעלה וגם יכול נוכל".