אידיאולוגיה והחינוך בפלמ"ח
הפלמ"ח התאפיין עוד מראשית קיומו בקשר הדוק להתיישבות העובדת ולתנועת העבודה, על ערכיהן החלוציים. לקשר זה היו השפעות אידיאולוגיות.
הפלמ"ח התאפיין עוד מראשית קיומו בקשר הדוק להתיישבות העובדת ולתנועת העבודה, על ערכיהן החלוציים. לקשר זה היו השפעות אידיאולוגיות. בתנועת העבודה שררו אז גישות אידיאולוגיות שונות לגבי השילוב בין ציונות לסוציאליזם. המכנה המשותף לכולן היה הרצון לכונן בארץ ישראל חברת מופת עברית, שתשלב תחיה ועצמאות לאומית עם שיוויון חברתי.
בעוד שהחלק הציוני במשוואה הרעיונית היה ברור לכל מגוייסי הפלמ"ח, נדחק הסוציאליזם לפינה. אף על פי שיישמו למעשה את אורח החיים הסוציאליסטי, נותרה המערכת הרעיונית שעליה התבסס מרוחקת ומנותקת. חיי השיתוף של ההכשרה והקיבוץ נתפסו בהקשרם הציוני ולא בהקשרם המעמדי. בנושא זה נודעה חשיבות רבה למקור ההשפעה הראשי על הפלמ"ח - תנועת הקיבוץ-המאוחד. תנועה קיבוצית זו דגלה באקטיביזם ציוני שפירושו התרכזות בהגשמה ובעשייה. כתנועה שראתה עצמה עומדת בראש המחנה החלוצי הקצתה תנועת הקיבוץ-המאוחד אנשים ומשאבים לפעילות במסגרות הביטחוניות השונות (ההגנה, הפלמ"ח, הגיוס לצבא הבריטי) והייתה בין יוזמי הסבת הפלמ"ח ליחידה צבאית של מתנדבים, המממנת חלק מעלותה בעבודתה בקיבוץ. הסדר זה התאים להפליא לאידיאל של הקיבוץ-המאוחד: התמסרות הפרט למען הכלל והתמסרות הקיבוץ למען האינטרס הלאומי. שהותם של הפלמ"חאים במשקים העמיקה את הכרתם באידיאל זה, שרבים מהם קיבלוהו כבר בתנועת הנוער. התרבות שנוצרה בפלמ"ח - שירים, סיפורים, נאומים, דיונים וויכוחים - מעידה כי המסר האידיאולוגי נקלט: הכלל קודם לפרט, וערכים כמו עבודה עברית, הגנה עברית וחיוב העשייה הציונית לצורותיה (העפלה, התיישבות ולחימה) נתפסו כערכים עליונים. יתרה מזאת, רעיונותיהן של רוב התנועות הציוניות- סוציאליסטיות, ובוודאי זו של הקיבוץ-המאוחד, סיננו החוצה את היסודות המרקסיסטים (האנטי לאומיים) שבסוציאליזם, דוגמת מלחמת המעמדות, סולידריות פועלים בין לאומית ומהפכה עולמית.
העדפת מרכיב המאבק הלאומי-ציוני על פני האידיאולוגיה הסוציאליסטית נבעה גם מהיות הפלמ"ח קודם לכל יחידה צבאית. למרות צביונו המיוחד - היעדר הרשמיות, גינוני החברות ומאפייני "תנועת נוער חמושה", נועד הפלמ"ח להיות מכשיר כוח במאבק הלאומי. עובדה זו כשלעצמה מבהירה מדוע התרכזה תרבותו של הפלמ"ח יותר במאבק הלאומי ופחות בסוציאליזם. חיי השיתוף התרכזו ברמת ההכשרה או המחלקה ונבעו יותר מן התנאים בשטח ופחות מאידיאולוגיה. ככזה שאף הפלמ"ח לכלול בשורותיו קשת רחבה של מתגייסים ולא "לצבוע" עצמו בצבע אידיאולוגי מסויים. המכנה המשותף היה, איפוא, המחוייבות לציונות ולא לסוציאליזם. כך שירתו בפלמ"ח בוגרי תנועות נוער לא סוציאליסטיות, דוגמת 'הצופים' או 'מכבי הצעיר' לצד אנשי הקיבוץ הארצי ותנועת הנוער השומר הצעיר - תנועות ששמו דגש חזק יותר על סוציאליזם מהפכני ואחוות עמים.
בעוד שהחלק הציוני במשוואה הרעיונית היה ברור לכל מגוייסי הפלמ"ח, נדחק הסוציאליזם לפינה. אף על פי שיישמו למעשה את אורח החיים הסוציאליסטי, נותרה המערכת הרעיונית שעליה התבסס מרוחקת ומנותקת. חיי השיתוף של ההכשרה והקיבוץ נתפסו בהקשרם הציוני ולא בהקשרם המעמדי. בנושא זה נודעה חשיבות רבה למקור ההשפעה הראשי על הפלמ"ח - תנועת הקיבוץ-המאוחד. תנועה קיבוצית זו דגלה באקטיביזם ציוני שפירושו התרכזות בהגשמה ובעשייה. כתנועה שראתה עצמה עומדת בראש המחנה החלוצי הקצתה תנועת הקיבוץ-המאוחד אנשים ומשאבים לפעילות במסגרות הביטחוניות השונות (ההגנה, הפלמ"ח, הגיוס לצבא הבריטי) והייתה בין יוזמי הסבת הפלמ"ח ליחידה צבאית של מתנדבים, המממנת חלק מעלותה בעבודתה בקיבוץ. הסדר זה התאים להפליא לאידיאל של הקיבוץ-המאוחד: התמסרות הפרט למען הכלל והתמסרות הקיבוץ למען האינטרס הלאומי. שהותם של הפלמ"חאים במשקים העמיקה את הכרתם באידיאל זה, שרבים מהם קיבלוהו כבר בתנועת הנוער. התרבות שנוצרה בפלמ"ח - שירים, סיפורים, נאומים, דיונים וויכוחים - מעידה כי המסר האידיאולוגי נקלט: הכלל קודם לפרט, וערכים כמו עבודה עברית, הגנה עברית וחיוב העשייה הציונית לצורותיה (העפלה, התיישבות ולחימה) נתפסו כערכים עליונים. יתרה מזאת, רעיונותיהן של רוב התנועות הציוניות- סוציאליסטיות, ובוודאי זו של הקיבוץ-המאוחד, סיננו החוצה את היסודות המרקסיסטים (האנטי לאומיים) שבסוציאליזם, דוגמת מלחמת המעמדות, סולידריות פועלים בין לאומית ומהפכה עולמית.
העדפת מרכיב המאבק הלאומי-ציוני על פני האידיאולוגיה הסוציאליסטית נבעה גם מהיות הפלמ"ח קודם לכל יחידה צבאית. למרות צביונו המיוחד - היעדר הרשמיות, גינוני החברות ומאפייני "תנועת נוער חמושה", נועד הפלמ"ח להיות מכשיר כוח במאבק הלאומי. עובדה זו כשלעצמה מבהירה מדוע התרכזה תרבותו של הפלמ"ח יותר במאבק הלאומי ופחות בסוציאליזם. חיי השיתוף התרכזו ברמת ההכשרה או המחלקה ונבעו יותר מן התנאים בשטח ופחות מאידיאולוגיה. ככזה שאף הפלמ"ח לכלול בשורותיו קשת רחבה של מתגייסים ולא "לצבוע" עצמו בצבע אידיאולוגי מסויים. המכנה המשותף היה, איפוא, המחוייבות לציונות ולא לסוציאליזם. כך שירתו בפלמ"ח בוגרי תנועות נוער לא סוציאליסטיות, דוגמת 'הצופים' או 'מכבי הצעיר' לצד אנשי הקיבוץ הארצי ותנועת הנוער השומר הצעיר - תנועות ששמו דגש חזק יותר על סוציאליזם מהפכני ואחוות עמים.