סופרי הפלמ"ח

לרוב הסופרים שנקלטו בתודעה הציבורית באותן שנים הייתה מעין "ביוגרפיה בעלת נוסחה משותפת": ילידי הארץ, בוגרי תיכון, חברי תנועות נוער חלוציות, אשר חיו משך זמן-מה בקיבוץ ושירתו בפלמ"ח או בהגנה. רובם הכירו זה את זה, גילו זיקה רעיונית לתנועת העבודה והחלו לכתוב ולפרסם לפני מלחמת העצמאות. רובם התייחסו ביצירתם לנוער הארצישראלי ולבעיותיו: סוגיות של התיישבות וחלוציות, קבלת דינה של החברה ומאבק נגד אויביה, תוך וויכוח על דרכי הלחימה. כערך עליון נתפסו חיי הצוותא והחברות האמיצה, הנמשכת עד המוות. התופעה הרווחת ביותר בספרות זו היא ההזדהות המלאה עם פעולותיו של היישוב היהודי בארץ לפני מלחמת העצמאות ובעת התרחשותה. הגיבורים מהרהרים ומפקפקים, אולם הם הולכים בתלם אשר החברה התוותה עבורם. הכותבים ראו בדור לוחמי תש"ח דור של ממשיכים ומשלימים שהציבו ערכים לאומיים הנעלים אף מערך החיים, ושיקפו את הקונצנזוס של רוב היישוב היהודי בארץ: מאבק נגד הבריטים, טוהר הנשק, העפלה, התיישבות ועבודה. גיבוריהם הספרותיים של היצירות שהוזכרו נשבעו אמונים לערכים הללו והפכו ל'מגש הכסף' של ההוויה הלאומית. גם מבחינה ספרותית, הם לא מרדו בדור שקדם להם, אלא קיבלו מרצון את מוסכמות הכתיבה הריאליסטית, שעלו בקנה אחד עם ההגמוניה של תנועת העבודה ביישוב.
סופרי הפלמ"ח היו מעורבים ישירות בפוליטיקה היישובית ועמדו בזיקה לאליטה הפוליטית (מפלגות הפועלים), שראתה בהם נושאי ערכי התחייה הלאומית. הסופרים נהגו לקרוא את יצירותיהם החדשות בפני קהל בקיבוצים ובכינוסים שנערכו בהוצאות הספרים וקיבלו מהשומעים את תגובותיהם הראשונות. רוב הספרים שהתפרסמו עוררו דיונים בתנועות הנוער, בקיבוצים ומעל דפי העיתונים. דיאלוג ער התנהל בין הסופר וקהלו.