המתקפה על משמר העמק
ב- 4.4.48 לפנות ערב החלה התקפת 'צבא ההצלה' בהרעשת תותחים על הקיבוץ, שלא היה מוכן לסוג כזה של התקפה. ההפגזה גרמה לפגיעות בקרב האוכלוסייה (שמנתה כ- 600 נפש, מחציתם ילדים), לנזקים קשים למבנים ולסככות בעלי-החיים.
ב- 4.4.48 לפנות ערב החלה התקפת 'צבא ההצלה' בהרעשת תותחים על הקיבוץ, שלא היה מוכן לסוג כזה של התקפה. ההפגזה גרמה לפגיעות בקרב האוכלוסייה (שמנתה כ- 600 נפש, מחציתם ילדים), לנזקים קשים למבנים ולסככות בעלי-החיים. החשמל נותק ונפגעה מערכת המים. 10 מחלקות, בכל אחת מהן 40 חיילים, החלו להתקרב לגדרות הקיבוץ, בחיפוי מקלעים שירו מהמשוריינים. אנשי הקיבוץ תפסו עמדות וירו לעבר התוקפים, שלא העזו לנסות לפרוץ לתוך הקיבוץ ונסוגו בסופה של התקפה לבסיסיהם.
בלילה הגיעה לקיבוץ פלוגת חי"ש של 'גולני' (כ- 100 איש), בפיקוד מאיר סלוצקי-עמית, שעשתה דרכה בשדות העמק במסע רגלי משריד. בואה חיזק עוד יותר את חברי הקיבוץ, שלא נשברו ברוחם על אף הקורבנות והנזקים.
למחרת (5.4.48) התחדשה ההפגזה והערבים תפסו עמדות בגבעות החולשות על הקיבוץ. מפקד הגדוד הבריטי שחנה בשדה התעופה רמת-דוד פנה לשני הצדדים ודרש הפסקת-אש ל- 24 שעות. בעת הפסקת-האש פונו מהקיבוץ הפצועים והילדים.
קאוקג'י ניסה להאריך את הפסקת-האש, כדי להעביר חלק מכוחותיו לאזור הקרבות במבצע 'נחשון', אך ההגנה סירבה לתנאיו. התעורר ויכוח באשר לתפקידו של כוח הפלמ"ח. מפקדיו לא קיבלו את התפיסה ההגנתית והחליטו לקחת יוזמה ולתקוף בשטח שמסביב, כדי לשבור את הכוח הערבי.
בליל שבין ה- 8.4 וה- 9.4 פתחו אנשי הפלמ"ח בהתקפה. הגדוד הראשון יצא מג'וערה דרומה. אחת הפלוגות תקפה את חירבת בית-ראס והניסה ממנה את האויב. פלוגת החי"ש השתלטה על "הר הגעש" ופלוגת הפלמ"ח השנייה כבשה את הכפר רוביה אל-פוקה, כמעט ללא התנגדות. באותו לילה יצאה מחלקה של 'כרמלי' מג'וערה לתפוס את ה"הר הקירח" החולש על הכפר אבו-שושה ובבוקר תקפה עם אנשי 'גולני' את הכפר והחלה בפיצוץ בתיו.
פלוגה ד' כבשה את הרוביות, המ"מ רפי איתן בראש המחלקה המסתערת.
הרכסים הדרומיים נתפסו ע"י פלוגת חקה, בעוד הכוח המסייע מפגיז את מרכז כוח האויב בעמק מנסי.
ביום שלמחרת הייתה הפלוגה שבכפר רוביה אל-פוקה נתונה להפגזות והמ"פ שידר קריאות מצוקה. המג"ד לנר העדיף לא לתקוף את האויב, כדי לא לחשוף את מיקום כוחותיו, ולכן לא סייע לפלוגה בכפר, למרות שאנשיה היו בקרב זה 24 שעות, תחמושתם אוזלת ומספר נפגעיהם גדל.
בליל 10.4 החליט המג"ד לנר להסיג כוחותיו מהכפר רוביה אל-פוקה ומתילי ה"געש". הם נתפסו מחדש בידי 'צבא ההצלה'.
החל מבוקר ה- 10.4 פעלו כוחות קאוקג'י נגד המשק, ירו והפגיזו בכל הכלים שעמדו לרשותם. שיריוניות נעו לאורך הכביש ולא איפשרו לכלי-רכב להגיע לקיבוץ. קאוקג'י החל לרכז כוחותיו, כדי לפתוח בקרב ההכרעה. יצחק שדה, שעקב אחר מהלכי קאוקג'י כדי ללמוד את תוכניתו, השלים היערכות שנועדה לבצע השתלטות על הכפרים הערביים שסביב המשק. בלילה הגיעו למשק שתי מחלקות חי"ש, ברגל ועם תחמושת על הגב. בליל המחרת יצאו כוחות ההגנה לתקוף. הם השתלטו על הכפרים: כופרין, אבו-זוריק, אבו-שושה, רוביה אל-פוקה וריחניה.
יום הקרב של ה- 12.4 היה הקשה מכולם. מספר פלוגות יצאו למשימותיהם:
פלוגה א' התקדמה לעמק מנסי ותפסה בו משלטים ללא התנגדות.
פלוגה ד' תפסה את "הר הגעש", התבססה ברוביה והניחה מארב פלוגתי בחורשה. כוחות 'צבא ההצלה' החלו לבצע התקפות-נגד והסתערויות, אך נהדפו שוב ושוב בידי אנשי פלוגה ד', שאיפשרו לתוקפים להתקרב לטווחים של 100-80 מ', ואז ירו לעברם וגרמו להם אבידות רבות. בעיקר כוון הלחץ לעבר רוביה, ושיריוניות ניסו לעלות לעברו. על משלטי "הר הגעש" נעשו יותר מעשרה ניסיונות להסתער.
לקראת הערב דעכה ההתקפה וכוחות האוייב נסוגו, כאשר אבידותיהם נאמדו ביותר מ- 100 נפגעים. כוחות הפלמ"ח והחי"ש היו מותשים גם הם. מספר ההרוגים בקרב חברי הקיבוץ והיחידות הלוחמות הגיע ל- 18 ומספר הפצועים היה גדול עוד יותר.
יצחק שדה תבע מן הלוחמים להתגבר על עייפותם ולצאת בעקבות האוייב הנסוג, כדי להרחיב את שטח השליטה.
בלילה פוצצו את בתי הכפר מנסי; למחרת תפסו את תל-מגידו, את הכפר לג'ון ואת המשטרה בצומת מגידו.
לוחמי פלמ"ח שנפלו בקרבות משמר-העמק: עמירם אוברפירסט; מורנו ארמוזה; יוסף ברוורמן; אלעזר ברט; גדעון המר; מנחם לוינגר; דוד נוסבאום; אליהו רוזנבוים; יצחק שניידרמסר; ישעיהו שוסטרמן;
בלילה הגיעה לקיבוץ פלוגת חי"ש של 'גולני' (כ- 100 איש), בפיקוד מאיר סלוצקי-עמית, שעשתה דרכה בשדות העמק במסע רגלי משריד. בואה חיזק עוד יותר את חברי הקיבוץ, שלא נשברו ברוחם על אף הקורבנות והנזקים.
למחרת (5.4.48) התחדשה ההפגזה והערבים תפסו עמדות בגבעות החולשות על הקיבוץ. מפקד הגדוד הבריטי שחנה בשדה התעופה רמת-דוד פנה לשני הצדדים ודרש הפסקת-אש ל- 24 שעות. בעת הפסקת-האש פונו מהקיבוץ הפצועים והילדים.
קאוקג'י ניסה להאריך את הפסקת-האש, כדי להעביר חלק מכוחותיו לאזור הקרבות במבצע 'נחשון', אך ההגנה סירבה לתנאיו. התעורר ויכוח באשר לתפקידו של כוח הפלמ"ח. מפקדיו לא קיבלו את התפיסה ההגנתית והחליטו לקחת יוזמה ולתקוף בשטח שמסביב, כדי לשבור את הכוח הערבי.
בליל שבין ה- 8.4 וה- 9.4 פתחו אנשי הפלמ"ח בהתקפה. הגדוד הראשון יצא מג'וערה דרומה. אחת הפלוגות תקפה את חירבת בית-ראס והניסה ממנה את האויב. פלוגת החי"ש השתלטה על "הר הגעש" ופלוגת הפלמ"ח השנייה כבשה את הכפר רוביה אל-פוקה, כמעט ללא התנגדות. באותו לילה יצאה מחלקה של 'כרמלי' מג'וערה לתפוס את ה"הר הקירח" החולש על הכפר אבו-שושה ובבוקר תקפה עם אנשי 'גולני' את הכפר והחלה בפיצוץ בתיו.
פלוגה ד' כבשה את הרוביות, המ"מ רפי איתן בראש המחלקה המסתערת.
הרכסים הדרומיים נתפסו ע"י פלוגת חקה, בעוד הכוח המסייע מפגיז את מרכז כוח האויב בעמק מנסי.
ביום שלמחרת הייתה הפלוגה שבכפר רוביה אל-פוקה נתונה להפגזות והמ"פ שידר קריאות מצוקה. המג"ד לנר העדיף לא לתקוף את האויב, כדי לא לחשוף את מיקום כוחותיו, ולכן לא סייע לפלוגה בכפר, למרות שאנשיה היו בקרב זה 24 שעות, תחמושתם אוזלת ומספר נפגעיהם גדל.
בליל 10.4 החליט המג"ד לנר להסיג כוחותיו מהכפר רוביה אל-פוקה ומתילי ה"געש". הם נתפסו מחדש בידי 'צבא ההצלה'.
החל מבוקר ה- 10.4 פעלו כוחות קאוקג'י נגד המשק, ירו והפגיזו בכל הכלים שעמדו לרשותם. שיריוניות נעו לאורך הכביש ולא איפשרו לכלי-רכב להגיע לקיבוץ. קאוקג'י החל לרכז כוחותיו, כדי לפתוח בקרב ההכרעה. יצחק שדה, שעקב אחר מהלכי קאוקג'י כדי ללמוד את תוכניתו, השלים היערכות שנועדה לבצע השתלטות על הכפרים הערביים שסביב המשק. בלילה הגיעו למשק שתי מחלקות חי"ש, ברגל ועם תחמושת על הגב. בליל המחרת יצאו כוחות ההגנה לתקוף. הם השתלטו על הכפרים: כופרין, אבו-זוריק, אבו-שושה, רוביה אל-פוקה וריחניה.
יום הקרב של ה- 12.4 היה הקשה מכולם. מספר פלוגות יצאו למשימותיהם:
פלוגה א' התקדמה לעמק מנסי ותפסה בו משלטים ללא התנגדות.
פלוגה ד' תפסה את "הר הגעש", התבססה ברוביה והניחה מארב פלוגתי בחורשה. כוחות 'צבא ההצלה' החלו לבצע התקפות-נגד והסתערויות, אך נהדפו שוב ושוב בידי אנשי פלוגה ד', שאיפשרו לתוקפים להתקרב לטווחים של 100-80 מ', ואז ירו לעברם וגרמו להם אבידות רבות. בעיקר כוון הלחץ לעבר רוביה, ושיריוניות ניסו לעלות לעברו. על משלטי "הר הגעש" נעשו יותר מעשרה ניסיונות להסתער.
לקראת הערב דעכה ההתקפה וכוחות האוייב נסוגו, כאשר אבידותיהם נאמדו ביותר מ- 100 נפגעים. כוחות הפלמ"ח והחי"ש היו מותשים גם הם. מספר ההרוגים בקרב חברי הקיבוץ והיחידות הלוחמות הגיע ל- 18 ומספר הפצועים היה גדול עוד יותר.
יצחק שדה תבע מן הלוחמים להתגבר על עייפותם ולצאת בעקבות האוייב הנסוג, כדי להרחיב את שטח השליטה.
בלילה פוצצו את בתי הכפר מנסי; למחרת תפסו את תל-מגידו, את הכפר לג'ון ואת המשטרה בצומת מגידו.
לוחמי פלמ"ח שנפלו בקרבות משמר-העמק: עמירם אוברפירסט; מורנו ארמוזה; יוסף ברוורמן; אלעזר ברט; גדעון המר; מנחם לוינגר; דוד נוסבאום; אליהו רוזנבוים; יצחק שניידרמסר; ישעיהו שוסטרמן;