דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

פקודת הנסיגה מזרעין

לפנות-בוקר, ב- 03:00 בערך, ניתנה פקודת נסיגה מפי דן לנר (יגאל אלון היה עימו).
לפנות-בוקר, ב- 03:00 בערך, ניתנה פקודת נסיגה מפי דן לנר (יגאל אלון היה עימו). כשהתברר שרבים איבדו את התמצאותם, קם אחד המפקדים וצעק: "לסגת לכיוון הירח! לקחת את הנפגעים! לא להשאיר הרוגים!". כך, אף על פי שנפצע בפניו ובפיו ונישקו נפגע, אירגן את הבחורים לנסיגה מסודרת.
המפקדים האיצו בכוח לסגת במהירות, ולצאת מהשטח שנשלט בידי ערביי הכפר, בשל החשש להתגלות עם שחר . משהצליח לנתק מגע עם האויב, נערך הכוח למסע לעבר מרחביה, כאשר האנשים נושאים על גבם את ההרוגים והפצועים. למרבה המזל הגיע כעבור זמן אוטובוס משוריין מכיוון מעיין-חרוד שהעביר את הפצועים וההרוגים.
אנשי הקיבוץ הכינו ללוחמים קבלת-פנים אוהדת וניסו לעודדם, אך לא הייתה להם נחמה. שייקה מעיד כי נתבקש להפעיל חרב"ש: חידוש הרוח בגייסות שהשתבשו... הוא אסף את הלוחמים למיסדר ונשא דברים, בהם שיבח את תיפקודם, למרות הכישלון. לא בכל פעם צפויה תהילה כמו במשמר-העמק למשל, אמר, אך הפלוגה תתגבר על הכישלון הכואב - ותמשיך הלאה. המלחמה רק החלה, ואסור להסתכן באובדן המוראל כבר בשלב הזה.