התנהלות הכינוס הארצי הראשון
הכינוס ננעל בשירת 'התקווה'. באותו לילה יצאו הפלוגות ברגל וברכב חזרה לבסיסיהן בקיבוצים ובמושבים. הכינוס היה מיפגן כוח מרשים מבחינה חברתית ומיבצעית, שהעיד כי הפלמ"ח הינו גוף גדול ביחס לתנאי התקופה ומושגיה, ובעל יכולת אירגונית נאותה.
ההתכנסות תבוצע ברגל
ביער משמר העמק
עם אור יום נגלה לעיני אנשי הפלמ"ח הפלמ"ח כולו.
שעות היום הוקדשו למפגש רעים בלתי פורמלי. עם ערב נערכו הפלוגות, בהוראתו של אבידן מפקד הכינוס, למסדר פתיחה, כשהן עומדות בתבנית "חית". שומרים הועמדו על הגבעות כדי להתריע על בואם של מבקרים בלתי צפויים (בריטים, ערבים). סגן מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, קיבל את המיפקד ומסרו לרמ"א - משה סנה, לרמטכ"ל - יעקב דורי, ולמפקד הפלמ"ח - יצחק שדה. בדבריו אמר סנה כי הפלמ"ח הינו "הצבא העברי המגוייס הראשון מימי בר-כוכבא". בהמשך הערב הופיעו להקות הפלוגות והתקיימו מפגני ספורט.
יום המחרת (13 במאי) נפתח בהתעמלות בוקר המונית בה נטלו חלק כל משתתפי הכינוס, בהדרכתו של קצין האימון הגופני במטה הפלמ"ח - משה פינקל (זוהר). שעות היום הוקדשו לתרגילים ולתחרויות בענפי ספורט שונים ובספורט שימושי. לפנות ערב התקיים מסדר מיוחד בו מסרו נציגי השורדים ממרד גיטו בנדין, שהגיעו ארצה זמן קצר קודם לכן, את דגל המחתרת היהודית של תנועת "דרור" מרומניה לנציגי הפלמ"ח. המסדר נחתם במצעד של כל הפלוגות.
לאחר רדת החשיכה נערך מסדר הסיום. משה שרת, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות-היהודית, העלה בדבריו את זכרו של אורד וינגייט, שבאותם ימים נספה בבורמה, בלחימה נגד היפנים. שרת הזכיר גם את חשיבותו של הגיוס לצבא הבריטי בימים אלה. דבריו עוררו סערה בקרב חברי הפלמ"ח, שהיו מעורבים במחלוקת בשאלת הגיוס לצבא הבריטי או לפלמ"ח. שדה התייצב מולו ותבע בשם כל הנוכחים: "אנו מוכנים לפעולה, אנו מבקשים שתפעילונו" (התקרית הפכה לימים לאחד החומרים המרכזיים ב"מקהלות המדברות", שהיו חביבות על אנשי הפלמ"ח במסיבות שאירגנו).
הכינוס ננעל בשירת 'התקווה'. באותו לילה יצאו הפלוגות ברגל וברכב חזרה לבסיסיהן בקיבוצים ובמושבים. הכינוס היה מיפגן כוח מרשים מבחינה חברתית ומיבצעית, שהעיד כי הפלמ"ח הינו גוף גדול ביחס לתנאי התקופה ומושגיה, ובעל יכולת אירגונית נאותה.
שעות היום הוקדשו למפגש רעים בלתי פורמלי. עם ערב נערכו הפלוגות, בהוראתו של אבידן מפקד הכינוס, למסדר פתיחה, כשהן עומדות בתבנית "חית". שומרים הועמדו על הגבעות כדי להתריע על בואם של מבקרים בלתי צפויים (בריטים, ערבים). סגן מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, קיבל את המיפקד ומסרו לרמ"א - משה סנה, לרמטכ"ל - יעקב דורי, ולמפקד הפלמ"ח - יצחק שדה. בדבריו אמר סנה כי הפלמ"ח הינו "הצבא העברי המגוייס הראשון מימי בר-כוכבא". בהמשך הערב הופיעו להקות הפלוגות והתקיימו מפגני ספורט.
יום המחרת (13 במאי) נפתח בהתעמלות בוקר המונית בה נטלו חלק כל משתתפי הכינוס, בהדרכתו של קצין האימון הגופני במטה הפלמ"ח - משה פינקל (זוהר). שעות היום הוקדשו לתרגילים ולתחרויות בענפי ספורט שונים ובספורט שימושי. לפנות ערב התקיים מסדר מיוחד בו מסרו נציגי השורדים ממרד גיטו בנדין, שהגיעו ארצה זמן קצר קודם לכן, את דגל המחתרת היהודית של תנועת "דרור" מרומניה לנציגי הפלמ"ח. המסדר נחתם במצעד של כל הפלוגות.
לאחר רדת החשיכה נערך מסדר הסיום. משה שרת, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות-היהודית, העלה בדבריו את זכרו של אורד וינגייט, שבאותם ימים נספה בבורמה, בלחימה נגד היפנים. שרת הזכיר גם את חשיבותו של הגיוס לצבא הבריטי בימים אלה. דבריו עוררו סערה בקרב חברי הפלמ"ח, שהיו מעורבים במחלוקת בשאלת הגיוס לצבא הבריטי או לפלמ"ח. שדה התייצב מולו ותבע בשם כל הנוכחים: "אנו מוכנים לפעולה, אנו מבקשים שתפעילונו" (התקרית הפכה לימים לאחד החומרים המרכזיים ב"מקהלות המדברות", שהיו חביבות על אנשי הפלמ"ח במסיבות שאירגנו).
הכינוס ננעל בשירת 'התקווה'. באותו לילה יצאו הפלוגות ברגל וברכב חזרה לבסיסיהן בקיבוצים ובמושבים. הכינוס היה מיפגן כוח מרשים מבחינה חברתית ומיבצעית, שהעיד כי הפלמ"ח הינו גוף גדול ביחס לתנאי התקופה ומושגיה, ובעל יכולת אירגונית נאותה.