שינויים ארגוניים ב'רזרבה' עם הקמת הגדודים
עם הקמת הגדודים, נותק הקשר בין ה'רזרבה' לפלוגות ואנשיה אורגנו ביחידות נפרדות, בהתאם למקומות מגוריהם.
עם הקמת הגדודים, נותק הקשר בין ה'רזרבה' לפלוגות ואנשיה אורגנו ביחידות נפרדות, בהתאם למקומות מגוריהם. יחידות המילואים לא היו אמורות לתפקד כמסגרות טקטיות עצמאיות, אלא נועדו להשתלב בעת הצורך בפלוגות הצעירות, יותר כדי לתרום לגיבושן ולשיפור כושרן המבצעי. גודל היחידות לא היה קבוע. הוא נקבע על-פי מספר המשוחררים בכל אזור.
בשלהי 1945 שונה שוב המבנה האירגוני של ה'רזרבה' עקב התבססות המסגרת הגדודית, הגידול במספר ה"רזרביסטים" והדרישות המבצעיות של 'המאבק' נגד הבריטים. לכל גדוד הוצמדו יחידות ה'רזרבה' ששכנו במרחבו. בכל מטה גדוד מונה קצין 'רזרבה' והוקמו בו פלוגת מילואים אחת, או שתיים, בהתאם להיקף כוח-האדם שעמד לרשותה. כך נוצרו ה'רזרבה' התל-אביבית, הירושלמית והחיפאית. לגדוד השלישי כמעט שלא היו מילואים, מאחר שהיה פרוס רק בצפון הארץ. מילואי חיפה היו קרובים לגדוד הראשון, ולכן סופחו לפיקודו. מילואי מרחב תל-אביב רבתי הועמדו תחת פיקוד הגדוד הרביעי, ומילואי ירושלים הוכפפו למטה הגדוד השני. התארגנות זו הקלה על שיתופם של אנשי ה'רזרבה' במבצעים נגד הבריטים במסגרת גדודיהם האורגניים - דוגמת חילוץ המעפילים ממחנה עתלית (אוקטובר 1945), "ליל הרכבות" (נובמבר 1945) ו"ליל וינגייט" (מארס 1946). המסגרת האירגונית הזאת התקיימה עד פרוץ מלחמת העצמאות, עת גוייסו כל אנשי המילואים של הפלמ"ח לשירות צבאי פעיל.
ה'רזרבה' של מרחב תל-אביב (מרחובות בדרום ועד כפר סבא בצפון) גוייסה כבר למחרת הכ"ט בנובמבר לשרות מלא והופקדה על שמירת הדרך מתל-אביב לירושלים בואכה לטרון. חטיבת ה'רזרבה' הייתה אמורה להשתייך לגדוד החמישי. אולם זה היה בשלבי ארגון ראשוניים וחטיבת ה'רזרבה' פעלה עד פברואר 1948 באופן עצמאי בפיקודו של נחום אריאלי. ה'רזרבה' התחלקה לשלוש יחידות. הניידת שבסיסה היה במקווה ישראל, פיטרלה במדי נוטרים את הדרך בין מקווה ישראל לבין בית דגון. שתי יחידות נייחות האחת בבית הקרן הקיימת שבין יעזור ובית דג'ן הערביות. השנייה בחולדה. יחידה נוספת ,שכללה בעיקר בנות שהסתירו את הנשק על גופן, השתייכה למלווי השיירות לירושלים ביחד עם ה"פורמנים". היחידה שבסיסה היה בחולדה הייתה בהיקף של פלוגה או מחלקה מורחבת, כ-65 רזרביסטים. הורכבה בעיקר מאנשי תל-אביב וכפר מל"ל וסביבתה. יחידה זו הייתה ממונה באמצעות סיורים רגליים וממונעים וכן באמצעות מארבים נייחים, על הבטחת הדרך בין רחובות ולטרון. מפקד היחידה היה עד אמצע מרץ 1948, זומה (זלמן כהן). אז החליפו נחום אריאלי וכעבור שבוע או שבועיים בסוף מרץ 1948, עלתה היחידה בפיקודו של אריאלי למעלה החמישה, כחיל החלוץ של הגדוד החמישי, שהיה בסיום שלבי התארגנותו, והתמקמה בבית פפרמן.
בשלהי 1945 שונה שוב המבנה האירגוני של ה'רזרבה' עקב התבססות המסגרת הגדודית, הגידול במספר ה"רזרביסטים" והדרישות המבצעיות של 'המאבק' נגד הבריטים. לכל גדוד הוצמדו יחידות ה'רזרבה' ששכנו במרחבו. בכל מטה גדוד מונה קצין 'רזרבה' והוקמו בו פלוגת מילואים אחת, או שתיים, בהתאם להיקף כוח-האדם שעמד לרשותה. כך נוצרו ה'רזרבה' התל-אביבית, הירושלמית והחיפאית. לגדוד השלישי כמעט שלא היו מילואים, מאחר שהיה פרוס רק בצפון הארץ. מילואי חיפה היו קרובים לגדוד הראשון, ולכן סופחו לפיקודו. מילואי מרחב תל-אביב רבתי הועמדו תחת פיקוד הגדוד הרביעי, ומילואי ירושלים הוכפפו למטה הגדוד השני. התארגנות זו הקלה על שיתופם של אנשי ה'רזרבה' במבצעים נגד הבריטים במסגרת גדודיהם האורגניים - דוגמת חילוץ המעפילים ממחנה עתלית (אוקטובר 1945), "ליל הרכבות" (נובמבר 1945) ו"ליל וינגייט" (מארס 1946). המסגרת האירגונית הזאת התקיימה עד פרוץ מלחמת העצמאות, עת גוייסו כל אנשי המילואים של הפלמ"ח לשירות צבאי פעיל.
ה'רזרבה' של מרחב תל-אביב (מרחובות בדרום ועד כפר סבא בצפון) גוייסה כבר למחרת הכ"ט בנובמבר לשרות מלא והופקדה על שמירת הדרך מתל-אביב לירושלים בואכה לטרון. חטיבת ה'רזרבה' הייתה אמורה להשתייך לגדוד החמישי. אולם זה היה בשלבי ארגון ראשוניים וחטיבת ה'רזרבה' פעלה עד פברואר 1948 באופן עצמאי בפיקודו של נחום אריאלי. ה'רזרבה' התחלקה לשלוש יחידות. הניידת שבסיסה היה במקווה ישראל, פיטרלה במדי נוטרים את הדרך בין מקווה ישראל לבין בית דגון. שתי יחידות נייחות האחת בבית הקרן הקיימת שבין יעזור ובית דג'ן הערביות. השנייה בחולדה. יחידה נוספת ,שכללה בעיקר בנות שהסתירו את הנשק על גופן, השתייכה למלווי השיירות לירושלים ביחד עם ה"פורמנים". היחידה שבסיסה היה בחולדה הייתה בהיקף של פלוגה או מחלקה מורחבת, כ-65 רזרביסטים. הורכבה בעיקר מאנשי תל-אביב וכפר מל"ל וסביבתה. יחידה זו הייתה ממונה באמצעות סיורים רגליים וממונעים וכן באמצעות מארבים נייחים, על הבטחת הדרך בין רחובות ולטרון. מפקד היחידה היה עד אמצע מרץ 1948, זומה (זלמן כהן). אז החליפו נחום אריאלי וכעבור שבוע או שבועיים בסוף מרץ 1948, עלתה היחידה בפיקודו של אריאלי למעלה החמישה, כחיל החלוץ של הגדוד החמישי, שהיה בסיום שלבי התארגנותו, והתמקמה בבית פפרמן.