פעולת החבלה השניה במשטרת גבעת אולגה

ביצוע החבלה הוטל על שמחה דנציג ('סיומקה'), חבר קיבוץ שריד, ששירת כחובש בפלוגה ב' של הגדוד השני. במסגרת שירותו בפלמ"ח, בעת שעבד בגבעת-ברנר, רכש 'סיומקה' הכשרה כצבע. בהוראת מפקד הגדוד השני, פנחס וויינשטיין, צורף 'סיומקה' כצבע לקבוצה קבלנית של צבעים יהודים מחדרה שעסקו בצביעת בניין המשטרה בגבעת-אולגה. לאחר מספר ימי עבודה במקום, במהלכם תיכנן 'סיומקה' את דרך הפעולה, בוצעה החבלה. ב- 20 בינואר 1946, הוכנס לשטח התחנה רכב ועליו 8 פחים מלאים בחומר נפץ, שהוסוו כחומרי צביעה. מרק עצמון, חברו לפלוגה של 'סיומקה', וחבר קיבוץ עין-המפרץ, הגיע באותו יום לתחנה במסווה של אינסטלטור שבא לבדוק את תקינות המים במקום. ברשותו נמצאו עפרונות ההשהיה שנועדו לביצוע החבלה. הידע המקצועי של 'סיומקה' ומרק בחבלה התבסס על הדרכה שקיבלו לפני המבצע מחיים זינגר, המדריך הראשי לחבלה בפלמ"ח. לאחר הטמנת העפרונות והפעלת מנגנון ההשהיה, חמקו השניים מתחנת המשטרה שבגבעת-אולגה לחדרה.
לבריטים נמסרה, ככל הנראה, הודעה טלפונית לצאת מהבניין ולהתרחק ממנו. ההוראה לא מולאה. שבעה-עשר אנשי צבא בריטים ופועלים ערבים שעבדו בשיפוץ התחנה, נפגעו כתוצאה מההתפוצצות. אחד מהם, איש צבא בריטי, מת מפצעיו.