הרחבת מפעל החפירות
ככל שהתרחב המפעל, הצטרפו אליו עוד ועוד חופרים, עד כי במחצית השניה של 1948 השתתפו בו מאות מאנשי 'שורות-המגינים'.
בתחילת המבצע היו בין החופרים רק חברי פלמ"ח ומלחים יהודים מתנדבים מארה"ב, מצוותי אניות המעפילים שגורשו לקפריסין. לאחר שהמלחים שוחררו, מילאו את מקומם צוותים נבחרים של מעפילים מתוך ה"קיבוצים", שהשתייכו גם ל'שורות-המגינים'. באותו שלב הקיפה פעילות מחתרתית זו כמה עשרות אנשים בלבד. אולם ככל שהתרחב המפעל, הצטרפו אליו עוד ועוד חופרים, עד כי במחצית השניה של 1948 השתתפו בו מאות מאנשי 'שורות-המגינים'.
הרעיון לנצל את המנהרות לצורכי הברחת עולים ממחנות קפריסין לארץ-ישראל עלה רק בשלהי 1947. מלכתחילה היה ברור כי הבריחה אינה דרך לרבים. ואולם אנשי הפלמ"ח ייחסו חשיבות רבה לעצם המעשה. הם שאפו לפתוח ולו סדק צר להעברת קבוצות קטנות של מעפילים לארץ. בדרך זו שיכנעו את המעפילים בכוחן של 'שורות-המגינים', הגבירו את השפעת ה'הגנה' במחנות וביטאו מחאה כנגד מדיניות הגירוש הבריטית.
הרעיון לנצל את המנהרות לצורכי הברחת עולים ממחנות קפריסין לארץ-ישראל עלה רק בשלהי 1947. מלכתחילה היה ברור כי הבריחה אינה דרך לרבים. ואולם אנשי הפלמ"ח ייחסו חשיבות רבה לעצם המעשה. הם שאפו לפתוח ולו סדק צר להעברת קבוצות קטנות של מעפילים לארץ. בדרך זו שיכנעו את המעפילים בכוחן של 'שורות-המגינים', הגבירו את השפעת ה'הגנה' במחנות וביטאו מחאה כנגד מדיניות הגירוש הבריטית.