מסע חטיבת גולני בדרך הערבה לאום-רשרש

בשחר של ה-5 במרץ יצאה שיירה של חטיבת גולני משטח כינוס בכורנוב (ממשית). בשיירה היו מטה החטיבה, גדוד 13, גדוד פשיטה ממונע 19, מחלקת משוריינים מגדוד 9, סוללת תותחי 65 מ"מ, סוללת תותחי 75 מ"מ וכוח הנדסה. עד ה-7 במרץ הם הגיעו לעין-חוסוב, ותפסו את עין וויבה, שהייתה ריקה מאדם. ב-8/3/49, בשעוות הערב, הגיעה החטיבה לבאר מנוחה. בדרך איתר הכוח יחידות של הלגיון הערבי, אבל הצליח להבריח אותן על ידי תנועות איגוף. ב-9 במרץ תמרנו אנשי גולני והבריחו את הכוח הירדני שנאחז מול הג'רנדל. ייתכן, שהלחץ שיצרו כוחות גולני על הירדנים, גרמו לגלאב פשה, מפקד הלגיון הערבי, להוציא את הפקודה לפנות את ארץ ישראל המנדטורית.
חטיבת גולני הגיעה לאום-רשרש ב-10 במרץ, כשעתיים לאחר שהגיעה חטיבת הנגב. שני מפקדי החטיבות, נחום שריג ונחום גולן, שלחו מאום-רשרש, באמצעות מכשיר הקשר של גדוד 19 של חטיבת גולני, מברק וזה לשונו:

"העבירו לממשלת ישראל:
ליום ההגנה לי"א באדר מגישות חטיבות הנגב פלמ"ח
וחטיבת גולני את מפרץ אילת למדינת ישראל.
אילת (אום רשרש) ט' באדר תש"ט"