סיורי ההכנה למבצע "עובדה"

בגמר מבצע "חורב" הגה מפקד חזית הדרום, אלוף יגאל אלון, ליזום מבצע לכיבוש הנגב הדרומי. הוא הטיל על קמ"ן חזית הדרום, זרובבל ארבל, לבחון באמצעות סיורי אוויר, את האפשרות להגיע ברכב דרך הר הנגב עד אום-רשרש. שני מכשולים קרקעיים גדולים הסתמנו בסיורים אלה: האחד, בקרבת השטח שנכבש במבצע "חורב", בירידה ובחציית מכתש רימון; האחר, במרחק 20 ק"מ מאום-רשרש - בחציית הצוק של ראס-אל-נקב. סיורי ההכנה כללו סיור לאזור מכתש רמון וסיור ארוך טווח לעומק הר הנגב.
הסיור במכשול הקרוב היה בסמכות פיקוד חזית דרום, ואילו הסיור ארוך-הטווח חייב אישור המטכ"ל. בסוף ינואר, הורה יגאל אלון לבצע את הסיור הקרוב. ב-4 בפברואר הוא הגיש למטכ"ל את עיקרי תכניתו. ב-9 בפברואר הוא קיבל אישור למבצע וביקש אישור לבצע את הסיור ארוך-הטווח לעומק הר הנגב, עד קרבת צוק ראס-אל-נקב. ב-15 בפברואר הוא קיבל אישור לביצוע הסיור.

הסיור למכשול הקרוב- בתחילת פברואר 1949 יצא מבאר שבע סיור ממונע על 4 ג'יפים ונ.נ. ובהם קצין הסיור של חזית דרום, אבי זכאי, סגן קמ"ן חטיבת הנגב, אברהם ברמן (בז'), מפקד מחלקת הסיירים של הגדוד התשיעי, עמוס קרסניצקי, ונציג טייסת הנגב, ביל וילנצ'וק, לתיאום עם מטוסי סיור. נוסף לכל אלה יצאו גם סיירים מהגדוד התשיעי.
הסיור הגיע לראס-רמאן, בחן יכולת ירידה למכתש רימון דרך נקב-אל-ערוד, בחן את המעבר בערוץ ואדי עידד, והגיע למישר, שטח שהתאים להנחתת מטוסים קלים. כעבור 4 ימים חזרו אנשי הסיור לבאר שבע ודיווחו על אפשרות צליחת השטח ברכב בעל הנעה קידמית. וכן, בצורך לשפר כמה נקודות בתוואי הדרך, באמצעות כוח הנדסי וחבלנים.

הסיור ארוך-הטווח לעומק הר הנגב - ב-20 בפברואר 1949 יצא מבאר שבע סיור ממונע, בסדר גודל פלוגתי על גבי 6 נ.נ. ו-8 ג'יפים. הסיור היה אמור להימשך כשבועיים. מפקד הסיור היה קמב"ץ הגדוד התשיעי, שמחה שילוני. הסייר המוביל היה מפקד מחלקת הסיור של הגדוד התשיעי, עמוס קרסניצקי; בסיור השתתפו סגן קמב"צ חזית הדרום, עמוס חורב, קמ"ן חטיבת הנגב, דוד ניב, קצין הנדסה חטיבתי פפר, קצין הנדסה של חל האוויר, אליעזר בודנקין , ואנשי מחלקת המיפוי. שאר המשתתפים היו סיירים מהגדוד התשיעי.
מטרת הסיור הייתה לאמת את התאמת נתיב התנועה ואת האתרים שנבחרו כמסלולי נחיתה עבור מטוסים קלים, ובעיקר את המסלול בחמאדות שליד ואדי עוקפי, שנבחר להנחתה ולהמראה של מטוסי תובלה. נוסף לכך, היה עליהם לבדוק את טיב המים ואת הכמות שלהם בבארות שהופיעו במפות. הסיור קיבל הנחיה להדרים ככל האפשר, אך להימנע מטיפוס על צוק ראס-אל-נקב.
בשלב הראשון, הסיור נע בדרך שבה עבר הסיור הקודם. בהמשך, נעזרו באבי זכאי שטס מעליהם וכיוון את דרכם. הם בדקו ואישרו את האתרים שנבחרו כמסלולים לשימוש מטוסים. את המסלול שנבחר לשימוש מטוסי התובלה הם כינו בשם "שדה אברהם". המסלול שמדרום לו נקרא בשם "בקעת הסיירים", ומסלול נוסף נקבע במקום שנקרא בשם "בקעת האצבעות". כשעמדו על הר שגבל בבקעת האצבעות, נצפה בשטח המצרי מראה מדהים - בקעה גדולה ובהירה, ובה נראו הררים שחורים מחודדים כקונוס. הם קראו לבקעה הזאת "בקעת הירח". דרך הבקעה הזאת הם עברו עד מוצא ואדי רדאדי, ומשם התקדמו במסע רגלי לביר-אל-קטאר (עין נטפים). בניגוד להנחיות הם טיפסו לצוק ראס-אל-נקב.
בשלב הזה קיבלו הירדנים מידע מהבדואים, או מהמצרים, על נוכחות הסיור. מטה חזית הדרום הורה לאנשי הסיור לחזור במהירות לבאר שבע. מזג האוויר החורפי לא אפשר להנחית להם אספקה ודלק ממטוס רפיד, והם נסעו על טיפות הדלק האחרונות, כאשר שריוניות ירדניות בעקבותיהם. שילוני וקרסניצקי מצאו נתיב ירידה לואדי ג'יראפי, והסיור ניתק מגע מהירדנים. בחצות ה-3/3/49 הם הגיעו לבאר שבע.