תפקידי המלווים באוניות המעפילים
בכל אוניות המעפילים היו מלווים מטעם 'המוסד לעליה ב', רובם מן הפלמ"ח. המלווים פעלו בשלושה תחומים: פיקוח על הצוות הזר של האונייה, הנהגת ציבור המעפילים וביצוע מוצלח ככל האפשר של משימת ההעפלה.
בכל אוניות המעפילים היו מלווים מטעם 'המוסד לעליה ב', רובם מן הפלמ"ח. המלווים פעלו בשלושה תחומים: פיקוח על הצוות הזר של האונייה, הנהגת ציבור המעפילים וביצוע מוצלח ככל האפשר של משימת ההעפלה. בכל אוניית מעפילים שהפליגה מאירופה ומצפון אפריקה לעבר חופי הארץ היו לפחות שני מלווים: מפקד האונייה ואיש קשר ('גדעוני'), שלרוב היו חברי פלמ"ח. כדי שימלאו את תפקידם כראוי ויהוו סמכות, הן בעיני הצוות הזר והן בעיני המעפילים, נדרשו מן המלווים כושר מנהיגות וארגון, דבקות במשימה, תקיפות ורגישות אנושית.
מפקד האונייה היה אחראי למסעה ולביצוע כל ההוראות של הממונים עליו בחוף. הוא היה הסמכות העליונה בספינה לגבי הצוות הזר והמעפילים גם יחד. הממונים השתדלו שלפחות אחד המלווים יהיה איש ים מקצועי, שיוכל לבוא בדברים עם רב-החובל והמכונאים בכל הקשור לבעיות המקצועיות של השטת האונייה. היחסים בין המלווים לצוות הזר היו מורכבים ועדינים.
המלווים השגיחו שהצוות הזר יעשה את מלאכתו נאמנה ולא יחבל בהפלגת האונייה ובביצוע המשימה. לשם כך נקטו אמצעים שונים, החל בשוחד במהלך המסע בים, וגמור באיום בנשק במקרים של התנגדות מצד הצוות הזר, על מנת שיציית לפקודות וימשיך להשיט את האונייה ליעדה. בה בשעה, השתדלו המלווים ללמוד מרב-החובל הזר ומצוותו את דרכי עבודתם, הן כדי שיוכלו להחליפם בעת הצורך והן בכדי להפיק תועלת מהידע ומהניסיון שצברו בהפלגותיהם הבאות.
התפקיד הקשה והמורכב ביותר היה הנהגת המעפילים באונייה. המעפילים נקבצו מארצות שונות, דיברו בשפות רבות, באו מרקע חברתי מגוון וממסורות תרבותיות שונות. אף על פי שאורגנו והוכשרו למסע מראש, הם הזדמנו יחדיו באופן מקרי לסיפון אחד, ונאלצו להתמודד עם מצבי לחץ קיצוניים. המלווים הנהיגו ציבור זה בעזרת נציגיו בוועד, במזכירות או במפקדת האונייה. הנציגים ניהלו את חיי השיגרה באונייה על-פי הנחיות המלווים, והינחו את המעפילים בביצוע כל תפקידי השירות והאחזקה בעת ההפלגה. מאחר שהפיקוד על האונייה היה מוגדר והיררכי, המעפילים לא נטלו חלק בקבלת ההחלטות בתחום המבצעי לגבי המסע או מידת ההתנגדות שתופעל כנגד הבריטים. במקרים בודדים אירעו הפרות משמעת של יחידים או קבוצות, שנפתרו בדרך-כלל תוך קבלת שיקול הדעת והמרות של המלווים.
מלבד משימת ליווי המעפילים בעת ההפלגה, הוטלה על המלווים גם האחריות לשלב שקדם להפלגה ולשלב האחרון, בו הגיעה האונייה לחופי ארץ ישראל.
משימותיהם בשלב הראשון כללו את אירגון המעפילים במחנות באירופה ערב ההפלגה, בחירת חוף היציאה והקמת קשר מהחוף לספינה, הכשרת הספינה לתנאי המסע, ריכוז האנשים סמוך לחוף והעלאתם לאונייה. בשלב האחרון נכללו במשימותיהם: תיכנון ההתנגדות באונייה בעת הצורך, הכנת המעפילים להתנגדות מבחינה נפשית ואירגונית, פיקוד על המאבק נגד הבריטים וליווי המעפילים במקרים בהם גורשו למחנות המעצר בקפריסין.
מפקד האונייה היה אחראי למסעה ולביצוע כל ההוראות של הממונים עליו בחוף. הוא היה הסמכות העליונה בספינה לגבי הצוות הזר והמעפילים גם יחד. הממונים השתדלו שלפחות אחד המלווים יהיה איש ים מקצועי, שיוכל לבוא בדברים עם רב-החובל והמכונאים בכל הקשור לבעיות המקצועיות של השטת האונייה. היחסים בין המלווים לצוות הזר היו מורכבים ועדינים.
המלווים השגיחו שהצוות הזר יעשה את מלאכתו נאמנה ולא יחבל בהפלגת האונייה ובביצוע המשימה. לשם כך נקטו אמצעים שונים, החל בשוחד במהלך המסע בים, וגמור באיום בנשק במקרים של התנגדות מצד הצוות הזר, על מנת שיציית לפקודות וימשיך להשיט את האונייה ליעדה. בה בשעה, השתדלו המלווים ללמוד מרב-החובל הזר ומצוותו את דרכי עבודתם, הן כדי שיוכלו להחליפם בעת הצורך והן בכדי להפיק תועלת מהידע ומהניסיון שצברו בהפלגותיהם הבאות.
התפקיד הקשה והמורכב ביותר היה הנהגת המעפילים באונייה. המעפילים נקבצו מארצות שונות, דיברו בשפות רבות, באו מרקע חברתי מגוון וממסורות תרבותיות שונות. אף על פי שאורגנו והוכשרו למסע מראש, הם הזדמנו יחדיו באופן מקרי לסיפון אחד, ונאלצו להתמודד עם מצבי לחץ קיצוניים. המלווים הנהיגו ציבור זה בעזרת נציגיו בוועד, במזכירות או במפקדת האונייה. הנציגים ניהלו את חיי השיגרה באונייה על-פי הנחיות המלווים, והינחו את המעפילים בביצוע כל תפקידי השירות והאחזקה בעת ההפלגה. מאחר שהפיקוד על האונייה היה מוגדר והיררכי, המעפילים לא נטלו חלק בקבלת ההחלטות בתחום המבצעי לגבי המסע או מידת ההתנגדות שתופעל כנגד הבריטים. במקרים בודדים אירעו הפרות משמעת של יחידים או קבוצות, שנפתרו בדרך-כלל תוך קבלת שיקול הדעת והמרות של המלווים.
מלבד משימת ליווי המעפילים בעת ההפלגה, הוטלה על המלווים גם האחריות לשלב שקדם להפלגה ולשלב האחרון, בו הגיעה האונייה לחופי ארץ ישראל.
משימותיהם בשלב הראשון כללו את אירגון המעפילים במחנות באירופה ערב ההפלגה, בחירת חוף היציאה והקמת קשר מהחוף לספינה, הכשרת הספינה לתנאי המסע, ריכוז האנשים סמוך לחוף והעלאתם לאונייה. בשלב האחרון נכללו במשימותיהם: תיכנון ההתנגדות באונייה בעת הצורך, הכנת המעפילים להתנגדות מבחינה נפשית ואירגונית, פיקוד על המאבק נגד הבריטים וליווי המעפילים במקרים בהם גורשו למחנות המעצר בקפריסין.