לכידת אוניות המעפילים בידי הבריטים
פעולת כוחות הביטחון הבריטים ליישום ההחלטה של ממשלת בריטניה - למנוע עליית יהודים באופן בלתי ליגאלי - הייתה מורכבת ומקיפה. במאמץ מודיעיני ניכר הם התחקו אחר דרכי העבודה של 'המוסד לעליה ב' באירופה, ועקבו אחרי התארגנות אוניות המעפילים לקראת צאתן למשימתן.
פעולת כוחות הביטחון הבריטים ליישום ההחלטה של ממשלת בריטניה - למנוע עליית יהודים באופן בלתי ליגאלי - הייתה מורכבת ומקיפה. במאמץ מודיעיני ניכר הם התחקו אחר דרכי העבודה של 'המוסד לעליה ב' באירופה, ועקבו אחרי התארגנות אוניות המעפילים לקראת צאתן למשימתן.
בארץ ישראל, לשם גילוי מוקדם של אוניות המעפילים, הוקם מערך תצפית והתראה שכלל: שייטת משחתות שעגנה בנמל חיפה, ספינות משטרת החופים שפטרלו וחסמו את החוף מהים, מטוסי סיור שעסקו באיתור אוניות מעפילים בלב ים, יחידות צבא ותחנות מכ"ם שהופקדו על שמירת החוף מהיבשה. יש לציין שהבריטים הקפידו לפעול במסגרת החוק הבינלאומי (פרט למקרה "אקסודוס") וניסו לעצור את אוניות המעפילים רק אחרי חדירתן לתחום המים הטריטוריאליים של ארץ-ישראל (שלושה מיילים מהחוף).
עד לתחילת גירוש המעפילים למחנות מעצר בקפריסין, באוגוסט 1948, כשהמעפילים עדיין לא התנגדו למעצרם, די היה במשחתת אחת כדי ללכוד ולעצור את אוניית המעפילים לאחר שהתגלתה. לעיתים, משנראה שהאונייה אינה נוטה לציית מיד להוראות, נורה צרור יריות אזהרה לפני חרטומה.
כשהחל גירוש המעפילים לקפריסין ולנוכח התנגדותם של המעפילים, נזקקו הבריטים לשתי משחתות לפחות, כדי ללכוד אוניית מעפילים בשלבים:
תחילה רוככו המעפילים בדברי נועם כדי לשכך את להט הקרב שלהם. לאחר מכן נגחו המשחתות בדופן אוניית המעפילים במטרה לבלמה, ואז הסתערו צוותי השתלטות, שהוכשרו במיוחד למשימתם, ובחסות זרנוקי מים ורימוני גז כבשו את המקומות המרכזיים באונייה: גשר הפיקוד, ההגה, חדר הקשר וחדר המכונות. ההשתלטות על אוניות המעפילים התבצעה בכל תנאי מזג אוויר, ביום ובלילה.
בארץ ישראל, לשם גילוי מוקדם של אוניות המעפילים, הוקם מערך תצפית והתראה שכלל: שייטת משחתות שעגנה בנמל חיפה, ספינות משטרת החופים שפטרלו וחסמו את החוף מהים, מטוסי סיור שעסקו באיתור אוניות מעפילים בלב ים, יחידות צבא ותחנות מכ"ם שהופקדו על שמירת החוף מהיבשה. יש לציין שהבריטים הקפידו לפעול במסגרת החוק הבינלאומי (פרט למקרה "אקסודוס") וניסו לעצור את אוניות המעפילים רק אחרי חדירתן לתחום המים הטריטוריאליים של ארץ-ישראל (שלושה מיילים מהחוף).
עד לתחילת גירוש המעפילים למחנות מעצר בקפריסין, באוגוסט 1948, כשהמעפילים עדיין לא התנגדו למעצרם, די היה במשחתת אחת כדי ללכוד ולעצור את אוניית המעפילים לאחר שהתגלתה. לעיתים, משנראה שהאונייה אינה נוטה לציית מיד להוראות, נורה צרור יריות אזהרה לפני חרטומה.
כשהחל גירוש המעפילים לקפריסין ולנוכח התנגדותם של המעפילים, נזקקו הבריטים לשתי משחתות לפחות, כדי ללכוד אוניית מעפילים בשלבים:
תחילה רוככו המעפילים בדברי נועם כדי לשכך את להט הקרב שלהם. לאחר מכן נגחו המשחתות בדופן אוניית המעפילים במטרה לבלמה, ואז הסתערו צוותי השתלטות, שהוכשרו במיוחד למשימתם, ובחסות זרנוקי מים ורימוני גז כבשו את המקומות המרכזיים באונייה: גשר הפיקוד, ההגה, חדר הקשר וחדר המכונות. ההשתלטות על אוניות המעפילים התבצעה בכל תנאי מזג אוויר, ביום ובלילה.