יחסו של בן גוריון לסכסוך בין הפלמ"ח לחטיבת עציוני

בן-גוריון, שעקב כאחראי על נושא הביטחון בהנהלת הסוכנות היהודית אחר כל האירועים הללו, לא ראה בהם סכסוך שכיח בין שתי יחידות צבאיות, אלא גילוי חמור של חוסר משמעת ואי הכרה בסמכות. הוא תבע להעמיד לדין את עוזי נרקיס, מפקד הגדוד הרביעי, ואמר לשאלתיאל כי בכוונתו "לעקור את הנגע הזה". פרשה זו נדונה בישיבת הממשלה ובן-גוריון הודיע שיחקור את האירועים.
אין ספק, כי השתלשלות היחסים בין כוחות הפלמ"ח לבין חטיבת עציוני בגיזרת ירושלים שימשה דוגמה וזרז עבור בן-גוריון. הוא סבר שמורשת הפלמ"ח, המשלבת את האתוס החברי והשוויוני של תנועת נוער יחד עם גוון מפלגתי ברור, אינה יאה לגוף צבאי מקצועי. פרשה זו, בצירוף אחרות (כגון התנהגות חלק מהלוחמים לאחר פירוק הפלי"ם או פרשת הפקודה שהוציא ממלא מקום מפקד הפלמ"ח, שלום חבלין), שימשו את בן-גוריון כדי לנגח את הפלמ"ח ולטעון כי עליו להיות כפוף לעקרון היסוד הצבאי - משמעת הבנויה על ציות למקור סמכות יחיד.