פרשת הדחתו של עוזי נרקיס
פרשה זו היוותה חלק משורת פרשיות, עליהן התבסס בן-גוריון כדי לחזק את טיעונו, כי הפלמ"ח לוקה בחוסר משמעת וכי לא ייתכן שחלק מהכוח הלוחם יראה עצמו פטור מהכפיפות לעקרונות השיוויון והפיקוד האחיד בצבא.
בחודשים מאי-יוני 1948 אירעו מספר תקריות בין חטיבת 'עציוני' לבין 'חטיבת הראל', שהשתייכה לפלמ"ח. היחסים העכורים שבין דוד שאלתיאל, מפקד 'עציוני' לבין מפקדי 'הראל', שראשיתם מימי מבצעי 'נחשון' ו'יבוסי', והאירועים שהתרחשו סביב נפילת העיר העתיקה בירושלים, חלחלו גם לדרגים הנמוכים יותר והגיעו שוב לכלל התפרצות משנפתחה 'דרך בורמה' בתחילת יוני 1948. אספקה שנשלחה לירושלים עברה דרך פרוזדור שהוחזק על ידי אנשי 'הראל'. בלילה של ה- 7 ביוני הוחרם ג'יפ עם נשק שיועד ל'עציוני' בידי חיילים מהגדוד הרביעי של 'הראל', שמפקדו היה עוזי נרקיס. שבוע לאחר מכן שוב נערך מעין "קרב", כאשר אנשי 'הראל' ירו בצמיגים של כלי רכב בשיירת אספקה ונטלו בנזין ומוצרי מזון. על פי דיווחי קצין המבצעים של 'עציוני', השיבו אנשיו באש, אם כי לא דווח על נפגעים.
דוד בן-גוריון, שעמד בראש הממשלה הזמנית והיה אחראי על נושא הביטחון, הורה מייד לאחר ההתנגשות הראשונה להחזיר את הג'יפ והנשק ל'עציוני' ולהעמיד למשפט צבאי את הקצין האחראי ואת החיילים שעשו זאת. חקירה שניהל בעניין סגן מפקד הפלמ"ח, יצחק רבין, הביאה להטלת האחריות על מפקד הגדוד הרביעי בחטיבת הראל, עוזי נרקיס. בן-גוריון הורה לסגן הרמטכ"ל, צבי איילון, להדיח את נרקיס מתפקידו עד לקיום משפטו. מאחר שהאמין כי מפקד חטיבת הראל, יוסף טבנקין, הוא האחראי האמיתי לתקריות הללו, דרש בן-גוריון לבטל את המשפט נגד נרקיס ולתבוע במקום זאת מכתב התנצלות מטבנקין. מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, הציע תחילה שהוא עצמו יכתוב את המכתב, אולם לאחר שיקול דעת נוסף הודיע לבן-גוריון, כי הוא מעדיף שנרקיס יועמד לדין וכך יוכח ניקיון כפיהם של לוחמי הפלמ"ח ומפקדיו. ייתכן שדבריו החריפים של בן-גוריון על הפלמ"ח במועצת מפא"י ב- 19 ביוני גרמו לאלון לחזור בו מנכונותו (בן-גוריון התייחס לפלמ"ח בנאומו כאל צבא פרטי, הכפוף לכוח מפלגתי מסויים).
בסופו של דבר הועבר נרקיס לפקד על גדוד בחטיבת הנגב, הרחק מעיניו של בן-גוריון והפרשה כולה נדחקה מחמת עימותים חריפים יותר שפרצו לאחר מכן. בתחילת אוגוסט עוד תבע בן-גוריון מאיילון לברר מדוע לא הועמד נרקיס לדין וכיצד נתמנה כמפקד גדוד, אולם לאחר מכן הירפה מהנושא.
פרשה זו היוותה חלק משורת פרשיות, עליהן התבסס בן-גוריון כדי לחזק את טיעונו, כי הפלמ"ח לוקה בחוסר משמעת וכי לא ייתכן שחלק מהכוח הלוחם יראה עצמו פטור מהכפיפות לעקרונות השיוויון והפיקוד האחיד בצבא. אירועים אלה נראו בעיניו כמורשת פסולה של ימי ה'הגנה' והיישוב, מורשת שעבר זמנה, המנוגדת לתפיסת הצבא כמערכת הירארכית ומקצועית.
דוד בן-גוריון, שעמד בראש הממשלה הזמנית והיה אחראי על נושא הביטחון, הורה מייד לאחר ההתנגשות הראשונה להחזיר את הג'יפ והנשק ל'עציוני' ולהעמיד למשפט צבאי את הקצין האחראי ואת החיילים שעשו זאת. חקירה שניהל בעניין סגן מפקד הפלמ"ח, יצחק רבין, הביאה להטלת האחריות על מפקד הגדוד הרביעי בחטיבת הראל, עוזי נרקיס. בן-גוריון הורה לסגן הרמטכ"ל, צבי איילון, להדיח את נרקיס מתפקידו עד לקיום משפטו. מאחר שהאמין כי מפקד חטיבת הראל, יוסף טבנקין, הוא האחראי האמיתי לתקריות הללו, דרש בן-גוריון לבטל את המשפט נגד נרקיס ולתבוע במקום זאת מכתב התנצלות מטבנקין. מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, הציע תחילה שהוא עצמו יכתוב את המכתב, אולם לאחר שיקול דעת נוסף הודיע לבן-גוריון, כי הוא מעדיף שנרקיס יועמד לדין וכך יוכח ניקיון כפיהם של לוחמי הפלמ"ח ומפקדיו. ייתכן שדבריו החריפים של בן-גוריון על הפלמ"ח במועצת מפא"י ב- 19 ביוני גרמו לאלון לחזור בו מנכונותו (בן-גוריון התייחס לפלמ"ח בנאומו כאל צבא פרטי, הכפוף לכוח מפלגתי מסויים).
בסופו של דבר הועבר נרקיס לפקד על גדוד בחטיבת הנגב, הרחק מעיניו של בן-גוריון והפרשה כולה נדחקה מחמת עימותים חריפים יותר שפרצו לאחר מכן. בתחילת אוגוסט עוד תבע בן-גוריון מאיילון לברר מדוע לא הועמד נרקיס לדין וכיצד נתמנה כמפקד גדוד, אולם לאחר מכן הירפה מהנושא.
פרשה זו היוותה חלק משורת פרשיות, עליהן התבסס בן-גוריון כדי לחזק את טיעונו, כי הפלמ"ח לוקה בחוסר משמעת וכי לא ייתכן שחלק מהכוח הלוחם יראה עצמו פטור מהכפיפות לעקרונות השיוויון והפיקוד האחיד בצבא. אירועים אלה נראו בעיניו כמורשת פסולה של ימי ה'הגנה' והיישוב, מורשת שעבר זמנה, המנוגדת לתפיסת הצבא כמערכת הירארכית ומקצועית.