המחלקה הסורית - התערות, התבססות ודרכי פעולה
אנשי המחלקה הסורית של הפלמ"ח חדרו לסוריה וללבנון בשלוש דרכים:
- באופן גלוי, כערבים ארצישראליים.
- בסתר, על ידי גניבת הגבול דרך קיבוצי הצפון.
- בהסוואה כחיילים ביחידת ה"באפס" אשר הוסעו ללבנון במכוניות צבאיות.
- באופן גלוי, כערבים ארצישראליים.
- בסתר, על ידי גניבת הגבול דרך קיבוצי הצפון.
- בהסוואה כחיילים ביחידת ה"באפס" אשר הוסעו ללבנון במכוניות צבאיות.
אנשי המחלקה הסורית של הפלמ"ח חדרו לסוריה וללבנון בשלוש דרכים:
- באופן גלוי, כערבים ארצישראליים.
- בסתר, על ידי גניבת הגבול דרך קיבוצי הצפון.
- בהסוואה כחיילים ביחידת ה"באפס" אשר הוסעו ללבנון במכוניות צבאיות.
על מנת להקנות למסתערבים ליטוש אחרון בטרם שולחו למשימותיהם, הם הועסקו כ"ערבים" בחברות בנייה מהארץ 'סולל בונה' ו'דיסקין') שביצעו עבודות קבלנות בסוריה ובלבנון , בלי שמעסיקיהם היהודים ידעו על זהותם. היו שנשלחו כחיילי מיפקדה למטה הביון הבריטי בביירות. בתחילה צוידו המסתערבים בתעודות זהות מזויפות, ובהמשך השיגו תעודות זהות מקוריות שאיפשרו להם לנוע ביתר חופשיות. השגת התעודות חייבה מתן שוחד לפקידים ממשרד הפנים ולמוכתארים מקומיים, כדי שיעידו על מבקש התעודה שהוא תושב שכונתם או כפרם. המסתערבים העדיפו ריכוזים עירוניים כדמשק, ביירות, חאלב, חומס וטריפולי, משום הקלות היחסית בה ניתן להתערות באוכלוסיה ולהשיג מידע צבאי.
דרכי התערותם היו מגוונות: כל אחד מחברי המחלקה קיבל שם פרטי בערבית, ושמות המשפחה שונו במהלך הזמן. רכשו מקצוע - חלקם עבדו בחברות הבנייה מהארץ, כמנהלים וכפועלים פשוטים האוחזים במכוש; אחרים פתחו בתי מלאכה - פחחיה או נגריה; היו שהתחזו לסוחרים או לפלאחים פשוטים, ואף למצחצחי נעליים במשרדים ממשלתיים ופרטיים.
לקשיים הפיזיים ולאורח החיים הקשה אותו אימצו לעצמם חלק מהמסתערבים, נוסף הקושי הנפשי שנבע מן הריחוק, מהסכנה, מהבדידות, ומהכורח המתמיד להעמיד פנים כמזדהה עם עמדות מנוגדות לעמדתך. כדי להבטיח את עמידותם בקשיים איפשר מטה הפלמ"ח למסתערבים חופשות בארץ, בניגוד לדעתם של השותפים הבריטים.
לעיתים נוצרה בעיה דווקא כתוצאה מהסתערבותם המוצלחת, כששכניהם הערבים הציעו להם את בנותיהם לנשים. מטה הפלמ"ח פתר את הבעיה בהחלטה לגייס "רעיות" למסתערבים. בינואר 1943 התקיים קורס הכשרה למסתערבים בפרדס במושבה הדר ברמתיים, בו לקחו חלק מספר בחורות, אולם באותה עת הסתיים 'השיתוף' והבנות לא הספיקו למלא את ייעודן.
יגאל אלון, מפקד המחלקה, ביקר את פיקודיו בשלושת מרכזי הפעולה שלהם - ביירות, חלב ודמשק. באחדים מביקוריו, שנועדו לעידכון אנשי המחלקה ולתידרוכם, נלווה אליו קצין הקישור הבריטי של המחלקה.
תחומי הפעילות של המסתערבים היו: סיורים לשם איתור מטרות צבאיות ואזרחיות ותיכנון הפגיעה בהם לעת הצורך; סיוע בהקמת רשת אלחוט אשר התמקמה בערים הגדולות והתפרשה על פני ארבע תחנות שידור; וגם קשר עם הקהילות היהודיות בסוריה ובלבנון. הקשר נשמר בחשאי, שלא לסכן את שני הצדדים, וסייע בהברחת יהודים דרך גבול הצפון לארץ.
- באופן גלוי, כערבים ארצישראליים.
- בסתר, על ידי גניבת הגבול דרך קיבוצי הצפון.
- בהסוואה כחיילים ביחידת ה"באפס" אשר הוסעו ללבנון במכוניות צבאיות.
על מנת להקנות למסתערבים ליטוש אחרון בטרם שולחו למשימותיהם, הם הועסקו כ"ערבים" בחברות בנייה מהארץ 'סולל בונה' ו'דיסקין') שביצעו עבודות קבלנות בסוריה ובלבנון , בלי שמעסיקיהם היהודים ידעו על זהותם. היו שנשלחו כחיילי מיפקדה למטה הביון הבריטי בביירות. בתחילה צוידו המסתערבים בתעודות זהות מזויפות, ובהמשך השיגו תעודות זהות מקוריות שאיפשרו להם לנוע ביתר חופשיות. השגת התעודות חייבה מתן שוחד לפקידים ממשרד הפנים ולמוכתארים מקומיים, כדי שיעידו על מבקש התעודה שהוא תושב שכונתם או כפרם. המסתערבים העדיפו ריכוזים עירוניים כדמשק, ביירות, חאלב, חומס וטריפולי, משום הקלות היחסית בה ניתן להתערות באוכלוסיה ולהשיג מידע צבאי.
דרכי התערותם היו מגוונות: כל אחד מחברי המחלקה קיבל שם פרטי בערבית, ושמות המשפחה שונו במהלך הזמן. רכשו מקצוע - חלקם עבדו בחברות הבנייה מהארץ, כמנהלים וכפועלים פשוטים האוחזים במכוש; אחרים פתחו בתי מלאכה - פחחיה או נגריה; היו שהתחזו לסוחרים או לפלאחים פשוטים, ואף למצחצחי נעליים במשרדים ממשלתיים ופרטיים.
לקשיים הפיזיים ולאורח החיים הקשה אותו אימצו לעצמם חלק מהמסתערבים, נוסף הקושי הנפשי שנבע מן הריחוק, מהסכנה, מהבדידות, ומהכורח המתמיד להעמיד פנים כמזדהה עם עמדות מנוגדות לעמדתך. כדי להבטיח את עמידותם בקשיים איפשר מטה הפלמ"ח למסתערבים חופשות בארץ, בניגוד לדעתם של השותפים הבריטים.
לעיתים נוצרה בעיה דווקא כתוצאה מהסתערבותם המוצלחת, כששכניהם הערבים הציעו להם את בנותיהם לנשים. מטה הפלמ"ח פתר את הבעיה בהחלטה לגייס "רעיות" למסתערבים. בינואר 1943 התקיים קורס הכשרה למסתערבים בפרדס במושבה הדר ברמתיים, בו לקחו חלק מספר בחורות, אולם באותה עת הסתיים 'השיתוף' והבנות לא הספיקו למלא את ייעודן.
יגאל אלון, מפקד המחלקה, ביקר את פיקודיו בשלושת מרכזי הפעולה שלהם - ביירות, חלב ודמשק. באחדים מביקוריו, שנועדו לעידכון אנשי המחלקה ולתידרוכם, נלווה אליו קצין הקישור הבריטי של המחלקה.
תחומי הפעילות של המסתערבים היו: סיורים לשם איתור מטרות צבאיות ואזרחיות ותיכנון הפגיעה בהם לעת הצורך; סיוע בהקמת רשת אלחוט אשר התמקמה בערים הגדולות והתפרשה על פני ארבע תחנות שידור; וגם קשר עם הקהילות היהודיות בסוריה ובלבנון. הקשר נשמר בחשאי, שלא לסכן את שני הצדדים, וסייע בהברחת יהודים דרך גבול הצפון לארץ.