ביצוע פעולת הסירוס ומסקנותיה
פרשת האונס והסירוס בעמק בית-שאן הייתה לאחד מהצ'יזבטים הידועים בתולדות הפלמ"ח. חיים חפר כתב בעקבותיה את השיר: "סירסנוך, יא מוחמד", ששרו הלוחמים בנעימה מזרחית, בסילסולים ובריקוד מסביב למדורה.
לאחר שנאסף מידע אודות האנס, שהתפאר במעשיו בפומבי, אותר הבית בו גר ונקבעה תוכנית הפעולה. בהתאם לתוכנית, היה כהן צריך לפתות את האיש בעורמה לצאת מביתו, ואז אמורים היו בן-נון וחורב להשתלט עליו, להביאו אל מתחת לגשר הרומי הסמוך לבית-שאן, לבצע את הסירוס ולסגת בדרך שאובטחה בידי שני חברי פלמ"ח.
שלושת חברי החולייה הגיעו לבית-שאן בשעות הערב של אחד מימי חודש ינואר 1944, כשהם מחופשים לערבים. הם הסתתרו בקירבת בית האנס, ולאחר שהוא נכנס אליו, פרצו באקדחים שלופים פנימה. חברי החולייה התחזו כמבריחי נשק שבאו מסוריה ומנסים למצוא את ביתו של נכבד היישוב. בהתאם לתביעתם, הצטרף האנס לבן-נון וחורב, כדי לסייע בידם לכאורה לאתר את בית הנכבד, בעוד כהן נותר מאחור בבית האנס על-מנת להרגיע את דייריו לנוכח ההתפרצות הפתאומית ולוודא כי אינם חושדים במאום. בן-נון וחורב הובילו את האנס באיומי נשק אל מתחת לגשר הרומי השוכן בכניסה לבית-שאן וביצעו את הסירוס. כהן יצא מבית האנס והצטרף ליתר חברי החולייה, שנסוגו בשלום לקיבוץ בית-השיטה.
למחרת נודע שהאנס המסורס נמצא בחיים והועבר לטיפול רפואי בבית חולים. הרופא שהדריך את החולייה, ביקר בבית החולים ומצא כי לא נשקפת סכנה לחייו. חברי הפלמ"ח הדביקו כרוזים בחוצות בית-שאן, שהבהירו כי הפעולה בוצעה בידי הפלמ"ח, כעונש על מעשה האונס. כעבור ימים אחדים ביקר כהן בבית-שאן על-מנת להתרשם מהלוך הרוחות בישוב בעקבות הסירוס. הצעירים תבעו נקמה אך המבוגרים הביעו שביעות רצון מהעונש שכן האונס המיט עליהם חרפה.
בעקבות הצלחת המבצע, הוחלט ב'הגנה' להגיב גם כנגד תקיפה מינית שאירעה שנתיים לפני כן באזור הצפון, עת נאנסו אם ובתה בידי שני ערבים: שוטר מטבריה וצעיר מצפת. הפעם הוחלט להרוג את האנסים. חברי פלמ"ח, ובכללם חברי המחלקה הערבית, היו מעורבים במעקב ובביצוע גזר דין המוות של הצעיר מצפת. משנודע לשוטר מטבריה על מות שותפו לפשע, נמלט לעבר-הירדן. בשלבים שונים של פעילות זו השתתפו ה'מסתערבים' סעדיה עמרני, יעקובה כהן, אבו-סחה (שמו המלא טרם הותר לפרסום), יאיר הררי ושמעון הרוש.
פרשת האונס והסירוס בעמק בית-שאן הייתה לאחד מהצ'יזבטים הידועים בתולדות הפלמ"ח. חיים חפר כתב בעקבותיה את השיר: "סירסנוך, יא מוחמד", ששרו הלוחמים בנעימה מזרחית, בסילסולים ובריקוד מסביב למדורה.
שלושת חברי החולייה הגיעו לבית-שאן בשעות הערב של אחד מימי חודש ינואר 1944, כשהם מחופשים לערבים. הם הסתתרו בקירבת בית האנס, ולאחר שהוא נכנס אליו, פרצו באקדחים שלופים פנימה. חברי החולייה התחזו כמבריחי נשק שבאו מסוריה ומנסים למצוא את ביתו של נכבד היישוב. בהתאם לתביעתם, הצטרף האנס לבן-נון וחורב, כדי לסייע בידם לכאורה לאתר את בית הנכבד, בעוד כהן נותר מאחור בבית האנס על-מנת להרגיע את דייריו לנוכח ההתפרצות הפתאומית ולוודא כי אינם חושדים במאום. בן-נון וחורב הובילו את האנס באיומי נשק אל מתחת לגשר הרומי השוכן בכניסה לבית-שאן וביצעו את הסירוס. כהן יצא מבית האנס והצטרף ליתר חברי החולייה, שנסוגו בשלום לקיבוץ בית-השיטה.
למחרת נודע שהאנס המסורס נמצא בחיים והועבר לטיפול רפואי בבית חולים. הרופא שהדריך את החולייה, ביקר בבית החולים ומצא כי לא נשקפת סכנה לחייו. חברי הפלמ"ח הדביקו כרוזים בחוצות בית-שאן, שהבהירו כי הפעולה בוצעה בידי הפלמ"ח, כעונש על מעשה האונס. כעבור ימים אחדים ביקר כהן בבית-שאן על-מנת להתרשם מהלוך הרוחות בישוב בעקבות הסירוס. הצעירים תבעו נקמה אך המבוגרים הביעו שביעות רצון מהעונש שכן האונס המיט עליהם חרפה.
בעקבות הצלחת המבצע, הוחלט ב'הגנה' להגיב גם כנגד תקיפה מינית שאירעה שנתיים לפני כן באזור הצפון, עת נאנסו אם ובתה בידי שני ערבים: שוטר מטבריה וצעיר מצפת. הפעם הוחלט להרוג את האנסים. חברי פלמ"ח, ובכללם חברי המחלקה הערבית, היו מעורבים במעקב ובביצוע גזר דין המוות של הצעיר מצפת. משנודע לשוטר מטבריה על מות שותפו לפשע, נמלט לעבר-הירדן. בשלבים שונים של פעילות זו השתתפו ה'מסתערבים' סעדיה עמרני, יעקובה כהן, אבו-סחה (שמו המלא טרם הותר לפרסום), יאיר הררי ושמעון הרוש.
פרשת האונס והסירוס בעמק בית-שאן הייתה לאחד מהצ'יזבטים הידועים בתולדות הפלמ"ח. חיים חפר כתב בעקבותיה את השיר: "סירסנוך, יא מוחמד", ששרו הלוחמים בנעימה מזרחית, בסילסולים ובריקוד מסביב למדורה.