הניסיון להסרת המצור על צפת

בסוף חודש אפריל הורגש מחסור במצרכי מזון. כדי לפתוח נתיב גישה לרובע, הוחלט לכבוש את ביריה ועין-זיתון הערביות, וכך לאפשר לגדוד השלישי להיכנס לעיר ולהסיר את המצור.
בליל ה- 1.5 עלו אנשי הגדוד השלישי לכבוש את שני הכפרים. כשעלה השחר מצאה עצמה אחת הכיתות במצב נחות, בשטח חשוף מול הכפר בירייה, כשעשרות כלי-נשק יורים עליה מבתי הכפר. המ"כ משה גרין גילה תעוזה, הסתער בראש הכיתה על הבתים הקיצוניים, וכבש שניים מהם - כדי שיהיה ללוחמים מקום להסתתר ולהגן על עצמם. למרבה המזל גרמה הפעולה לבריחת כל תושבי הכפר. חבלנים החלו לפוצץ את בתי עין-זיתון, ותושבים ערבים רבים החלו לנטוש את העיר.
בשעות אחר-הצהריים של ה- 1.5.48 התחיל הגדוד השלישי להיכנס לתוך הרובע היהודי ועימו אספקה וציוד לחימה. המג"ד משה קלמן נטל את הפיקוד על כל הכוחות הלוחמים בעיר, שמנו כ- 200 איש.
ב- 6.5 יצאו הלוחמים להתקפה ראשונה על מספר מטרות בעיר, כשכיבוש המצודה מסומן כיעד ראשון במעלה.
ההתקפה הלילית נכשלה: תנועת כוח האבטחה התארכה מאד, אש הריכוך לא הייתה יעילה, והמתקפה איבדה מראש את גורמי ההפתעה והתנופה. היה חשש כי הכוח התוקף יסתבך וייחשף לאור היום. לפיכך הורה המג"ד קלמן על נסיגה.
ב- 7.5 תיגבר האויב את כוחותיו: שישאקלי הציב במירון סוללת תותחי-שדה, שהפגיזה את הרובע היהודי ופלוגה סורית צלחה את הירדן ועלתה לצפת.