המתקפה לשחרור העיר צפת
בעקבות הכישלון בפעולה הראשונה, החליטה מיפקדת המבצע לבצע בפעם השניה התקפה בו-זמנית על כל המטרות. החלטה זו תרמה להצלחת ההתקפה.
בעקבות הכישלון בפעולה הראשונה, החליטה מיפקדת המבצע לבצע בפעם השניה התקפה בו-זמנית על כל המטרות. החלטה זו תרמה להצלחת ההתקפה.
לקראת ההתקפה השנייה, שהחלה בליל ה- 10.5, הובאו לצפת עוד שתי "דוויד'קות", מספר מרגמות ושלושה 'פיאטים'. כמו-כן עמדו לרשות הכוח מרגמות מסוג "פרעוש", שפיתח סטף ורטהיימר, איש החימוש של הגדוד, במסגריות הקיבוצים הסמוכים.
תוכנית ההתקפה כללה: הרעשה כללית; התקפה של שלושה כוחות בו-זמנית על שלוש מטרות מרכזיות בעיר: המצודה, המשטרה העירונית שבגבול הרובע היהודי והרובע הערבי, ובית-הספר 'שלווה'.
תוכננו גם התקפות הסחה של הגדוד הראשון על הכפר עכברה. פעולה זו הייתה חשובה, משום שהביאה את הגדוד אל עורף האוייב. נקבע כי אם לא יצליח הגדוד השלישי לבצע את תוכניתו, יפרוץ הגדוד הראשון לעיר מדרום.
כדי להעלות את המוראל, ערך המג"ד בערב המבצע מסיבה לציון שבע שנים להקמת הפלמ"ח והודיע כי למחרת יגיש הפלמ"ח את העיר כשי לתושביה היהודיים.
הפעולה התבצעה כמתוכנן: ההרעשה הייתה מרשימה מאד (להפגזה ב"דויד'קות" היה תמיד אפקט פסיכולוגי יעיל) ובעקבותיה החלו הכוחות לפעול. ראשון נכבש 'בית-שלווה', לאחר קרבות-מגע שהתפתחו בבניין שהגנו עליו כ- 60 מתנדבים עיראקים. בקרב הזה נהרג המ"מ.
כוח שני ובו שלוש מחלקות הסתער חזיתית על גבעת המצודה אך לא הצליח במשימתו, משום ששטח התקיפה היה צר ולא ניתן היה להביא לידי ביטוי את עוצמת הכוח התוקף. אז נשלף "הנשק הסודי" - ה'פיאט' - שפגזיו גרמו להפסקת הפעילות בעמדות האויב. את המצב ניצל המ"מ אבינועם חדש לביצוע הסתערות נוספת, אשר הביאה לכיבוש הגבעה והמצודה.
מידע חדש שנוסף לאחרונה: מפקד מחלקת העתודה בשעת ההתקפה הראשונה, אבינועם חדש, נבחר הפעם להוביל את ההתקפה. הוא דרש וקיבל לאנשי מחלקתו, שנאספו מכול הגדוד, תת מקלע טומיגן במקום הסטן בעל המעצורים הרבים. וכן שמונה מקלעי ברן. תוכניתו התבססה על הסתערות מוחצת בגלים על היעד עד להכרעתו בכוח אש, הגדול במונחי אותם הימים. ב-9 במאי בשעה 21:45 לאחר רבע שעה של הרעשה, הסתערה המחלקה של חדש על המצודה. במקביל פעלו פלוגות נוספות של הגדוד באזור המשטרה העירונית ובית שלווה, כבר עם ראשית ההתקדמות, נתקל הכוח באש אוייב חזקה. הכיתה הראשונה אשר הסתערה בפיקודו של אליעזר בן נבט, נפגעה ברובה. מפקד המחלקה, אבינועם חדש אשר נפגע אף המשיך בלחימה. ברגע זה, כאשר דומה היה כי ההתקפה שוב נכשלה, הופיע לצידו של חדש הפצוע, צוות הפיא"ט שצורף למחלקה. הצוות כלל את מיכאל פוש, מספר 1 בצוות ואת פיני עופר כמספר 2. תפקידו היה לשאת את הפצצות. מייד עם הופעתו, ציווה עליו חדש הפצוע לירות לעבר הפטמה. המפעיל ירה שלוש פצצות, בכינון ישיר. כאשר הראשונה מהן החטיאה. לאחר מכן זחל אליו בן נבט, אחד ממפקדי הכיתה הפורצת, והורה לו לירות בסטייה מסויימת. מיכאל פוש ירה שתי רקטות נוספות ולאחר מכן השתרר שקט. האש מן הפטמה השתתקה. תוך כדי הגיעה למקום הכיתה המסתערת בגל השני, בפיקודו של חיים לימוני. אבינועם חדש הורה ללימוני להסתער על הפטמה. הוא ואנשיו פרצו קדימה ומצאו את הפטמה ריקה. הלוחמים הערביים שהיו בה, כנראה נסוגו לאחור לעבר העיר הערבית. הקרב על המצודה הסתיים, וביחד עם הצלחתן של שתי הפלוגות האחרות: לכבוש את בית "שלווה" ואת המשטרה העירונית - הביא לנפילתה של צפת הערבית, בירת הגליל.
לקראת ההתקפה השנייה, שהחלה בליל ה- 10.5, הובאו לצפת עוד שתי "דוויד'קות", מספר מרגמות ושלושה 'פיאטים'. כמו-כן עמדו לרשות הכוח מרגמות מסוג "פרעוש", שפיתח סטף ורטהיימר, איש החימוש של הגדוד, במסגריות הקיבוצים הסמוכים.
תוכנית ההתקפה כללה: הרעשה כללית; התקפה של שלושה כוחות בו-זמנית על שלוש מטרות מרכזיות בעיר: המצודה, המשטרה העירונית שבגבול הרובע היהודי והרובע הערבי, ובית-הספר 'שלווה'.
תוכננו גם התקפות הסחה של הגדוד הראשון על הכפר עכברה. פעולה זו הייתה חשובה, משום שהביאה את הגדוד אל עורף האוייב. נקבע כי אם לא יצליח הגדוד השלישי לבצע את תוכניתו, יפרוץ הגדוד הראשון לעיר מדרום.
כדי להעלות את המוראל, ערך המג"ד בערב המבצע מסיבה לציון שבע שנים להקמת הפלמ"ח והודיע כי למחרת יגיש הפלמ"ח את העיר כשי לתושביה היהודיים.
הפעולה התבצעה כמתוכנן: ההרעשה הייתה מרשימה מאד (להפגזה ב"דויד'קות" היה תמיד אפקט פסיכולוגי יעיל) ובעקבותיה החלו הכוחות לפעול. ראשון נכבש 'בית-שלווה', לאחר קרבות-מגע שהתפתחו בבניין שהגנו עליו כ- 60 מתנדבים עיראקים. בקרב הזה נהרג המ"מ.
כוח שני ובו שלוש מחלקות הסתער חזיתית על גבעת המצודה אך לא הצליח במשימתו, משום ששטח התקיפה היה צר ולא ניתן היה להביא לידי ביטוי את עוצמת הכוח התוקף. אז נשלף "הנשק הסודי" - ה'פיאט' - שפגזיו גרמו להפסקת הפעילות בעמדות האויב. את המצב ניצל המ"מ אבינועם חדש לביצוע הסתערות נוספת, אשר הביאה לכיבוש הגבעה והמצודה.
מידע חדש שנוסף לאחרונה: מפקד מחלקת העתודה בשעת ההתקפה הראשונה, אבינועם חדש, נבחר הפעם להוביל את ההתקפה. הוא דרש וקיבל לאנשי מחלקתו, שנאספו מכול הגדוד, תת מקלע טומיגן במקום הסטן בעל המעצורים הרבים. וכן שמונה מקלעי ברן. תוכניתו התבססה על הסתערות מוחצת בגלים על היעד עד להכרעתו בכוח אש, הגדול במונחי אותם הימים. ב-9 במאי בשעה 21:45 לאחר רבע שעה של הרעשה, הסתערה המחלקה של חדש על המצודה. במקביל פעלו פלוגות נוספות של הגדוד באזור המשטרה העירונית ובית שלווה, כבר עם ראשית ההתקדמות, נתקל הכוח באש אוייב חזקה. הכיתה הראשונה אשר הסתערה בפיקודו של אליעזר בן נבט, נפגעה ברובה. מפקד המחלקה, אבינועם חדש אשר נפגע אף המשיך בלחימה. ברגע זה, כאשר דומה היה כי ההתקפה שוב נכשלה, הופיע לצידו של חדש הפצוע, צוות הפיא"ט שצורף למחלקה. הצוות כלל את מיכאל פוש, מספר 1 בצוות ואת פיני עופר כמספר 2. תפקידו היה לשאת את הפצצות. מייד עם הופעתו, ציווה עליו חדש הפצוע לירות לעבר הפטמה. המפעיל ירה שלוש פצצות, בכינון ישיר. כאשר הראשונה מהן החטיאה. לאחר מכן זחל אליו בן נבט, אחד ממפקדי הכיתה הפורצת, והורה לו לירות בסטייה מסויימת. מיכאל פוש ירה שתי רקטות נוספות ולאחר מכן השתרר שקט. האש מן הפטמה השתתקה. תוך כדי הגיעה למקום הכיתה המסתערת בגל השני, בפיקודו של חיים לימוני. אבינועם חדש הורה ללימוני להסתער על הפטמה. הוא ואנשיו פרצו קדימה ומצאו את הפטמה ריקה. הלוחמים הערביים שהיו בה, כנראה נסוגו לאחור לעבר העיר הערבית. הקרב על המצודה הסתיים, וביחד עם הצלחתן של שתי הפלוגות האחרות: לכבוש את בית "שלווה" ואת המשטרה העירונית - הביא לנפילתה של צפת הערבית, בירת הגליל.