ביקורת הפלמ"ח על ברה"מ

לצד ההזדהות עם ברה"מ היתה גם ביקורת. ההכרה הלאומית היהודית ביישוב ואופיים הדמוקרטי של המוסדות הציוניים השפיעו לא פחות (אם לא יותר) על הפלמ"ח, והשתקפו בו. לענישה בעוון "כפירה" אידיאולוגית , כנהוג בצבא האדום, לא היה זכר בפלמ"ח. הפלמ"ח התאפיין ברוח התנדבותית ודמוקרטית, ולא היו בו סממנים של הטוטאליטריזם הסובייטי.
גם בתחום הצבאי היה שוני. אפילו יצחק שדה, שאהד מאוד את ברה"מ, ביקר את שיטות הלחימה ופולחן הגיבורים הסובייטים. דגם הלחימה הזעירה (גרילה) בה נדרש כל לוחם לגלות תושייה ויוזמה התאים לפלמ"ח יותר מהשיטה הסובייטית של הטלת מסות של חיילים (שגם לא היו בנמצא) אל מול האוייב. שדה גם העדיף את העשייה החשאית, ללא פרסום, על פני האדרת גילויי גבורה של יחידים. ב- 1942 כתב שדה כי שמע ברדיו הרוסי כיצד מספרים שם על מעשי הגבורה של לוחמיהם ותמיד מזכירים את שם ה'גיבור' - "אין זו הדרך בה מחנכים אנשים אצלנו", טען שדה - "ולא רק בגלל שאנו פועלים בתנאי מחתרת. דרכנו נאצלת יותר, הואיל ואנשינו (היה זה בימי ראשית הפלמ"ח ושדה התייחס לכלל חברי ה'הגנה') עושים מעשי גבורה מבלי ששמם ייוודע וללא מניע אישי של פרסום אפשרי."