תופעות הזיקה לברה"מ

כמה תופעות העידו על עוצמת הזיקה של הפלמ"ח לברה"מ: אחת מהן הייתה תפוצת הספר 'אנשי פנפילוב' (מאת אלכסנדר בק) בין חברי הפלמ"ח. הספר מתאר את קורותיהם של חיילי חטיבה רוסית הנלחמת בכוחותיה האחרונים כנגד הפולש הנאצי הניצב בשערי מוסקבה, מהלל את אופיו העממי של הצבא האדום (איכרים ופועלים), את נאמנותו לאידיאולוגיה המהפכנית ואת ההקרבה למען המולדת. במרכזו תאור מסכת היחסים בין המפקד לחייליו, הנרקמים יחד תוך כדי התגבשות ערכי לחימה. כל זה היה דגם מופת ומקור להשפעה על הפלמ"חאים. קצין התרבות של הגדוד הרביעי בפלמ"ח, בני מרשק, חילק את הספר כשי לחיילים, ויש הטוענים כי כינויו "פוליטרוק" בא לו על שם הקומיסר הפוליטי בחטיבתו של פנפילוב.
תופעה נוספת הייתה הפופולריות של התרבות הרוסית העממית. שירים רוסיים ונעימות רוסיות ('אוצ’י צ’ורניה', 'קטיושקה'), נגינה באקורדיון, 'חולצות רוסיות' רקומות, ספרות רוסית ומילים רוסיות שנשתרבבו לשפת היומיום איפיינו את תרבות הפלמ"ח. מאפיין נוסף היה ההזדהות של רבים מחברי הפלמ"ח, שראו עצמם כמגוייסים בצבא עממי, עובד וסוציאליסטי, עם צבאה של המדינה המהפכנית, המונהגת בידי "שמש העמים" (סטלין), שהיה גיבור המלחמה נגד היטלר וצבאו. הם שאבו עידוד וכוח מעוצמתו ומהצלחותיו. בעלוני הפלמ"ח שיצאו לאור במלחמת העולם השנייה הובאו מעללי הגבורה של הפרטיזנים הסובייטיים בתדירות גבוהה.
תמיכתה המדינית של ברה"מ במאבקם של היישוב והתנועה הציונית למען הכרת האו"ם בזכות לעצמאות מדינית, ועזרתה הממשית (סיוע במשלוחי נשק) במלחמתה של המדינה הצעירה למימוש עצמאותה , עוד הגבירו את רגשי ההזדהות עמה.
האהדה למשטר הסובייטי ולמעשיו הורחבה גם לאהדת עמים או צבאות שלחמו לחירותם בתמיכת ברית-המועצות, כמו הלוחמים נגד פרנקו בספרד. ספרו הידוע של המינגווי - למי צילצלו הפעמונים - צוטט בעלוני הפלמ"ח ונזכר כספר פופולרי מאד.