תוצאות המבצע ולקחיו

על אף הצלחת החדירה ליעד, לא השיג המבצע את מטרתו. בעקבות זאת התעורר בפלמ"ח וויכוח, אם נכון היה להודיע לבריטים מראש על הטמנת המטענים. אילו בוצע הפיצוץ מיד לאחר נסיגת הכוח, היו נפגעים כ- 40 חיילים בריטים ששהו במחנה. הנחתו של ארגון ה'הגנה' שיש לשמור על 'טוהר הנשק' - להימנע ככל האפשר מלפגוע בחיילים בריטים באם אינם מסכנים את הכוח הפושט - הדריכה גם את מתכנני הפעולה ואת מבצעיה. מטרת המבצע הייתה חבלה במיתקן הרדאר ולא פגיעה בחיילים בריטים. שפיכות דמים במקרה זה, הייתה אולי תורמת להצלחת המבצע (וגם מאפשרת פורקן יצר הנקם הטבעי) ואולם הדבר היה מעיב על המסר הפוליטי של המבצע, מעניק לבריטים עילה לתקוף יישובים יהודיים ולערוך חיפושים נרחבים ואלימים אחר הלוחמים והנשק של ה'הגנה'. למרות חילוקי הדעות והוויכוח הסוער, נשארו מטה ה'הגנה' ופיקוד הפלמ"ח נאמנים להשקפתם, והחליטו להתריע גם במבצעים הבאים על פיצוץ טרם התרחשותו.
עם זאת, כלקח מבצעי, הוסק כי בחומר הנפץ יש להניח גם מנגנון ממולכד שאינו ניתן לפירוק, ואז ייפגע, לכל היותר, האדם שינסה לפרק את המטען בטרם עת. כך יושג היעד הצבאי, תוך גרימת מספר מועט ככל האפשר של קורבנות.
משה סנה, הרמ"א (ראש המיפקדה הארצית), הביע באיגרת ששלח למפקד הצבא הבריטי בחיפה את הערכתו לאומץ הלב שגילה הקצין שניטרל את חומר הנפץ, אך הזהירו כי אם הרדאר יוסיף לפעול, הוא יפוצץ ללא אזהרה מוקדמת.