השפעת הלחימה העממית במלחמת העולם השניה

המטען הערכי של הפלמ"ח ניזון גם ממורשת המאבק של ארגונים צבאיים עממיים, בעלי גוון "שמאלי" וסוציאליסטי, שלחמו במערכות שיחרור של עמים ובמלחמת העולם השנייה, ולפניה - במלחמת האזרחים בספרד. עלוני הפלמ"ח שפעו כתבות אודות מעללי הפרטיזנים של טיטו ביוגוסלביה (ראוי להזכיר את הניסיון לנצל את לקחיהם של הצנחנים הארצישראליים בתקופת מלחמת העולם השניה, שתוחקרו על מגעם הבלתי אמצעי עם יחידות הפרטיזנים ביוגוסלביה), לוחמי חופש ביון, פעולות הצבא האדום הסיני ומחתרת השין-פיין באירלנד. ואולם, דמות המופת הבולטת ביותר היתה דמותו של הלוחם הסובייטי. דוגמת ברית-המועצות סיפקה אישור לשילוב העבודה והאימונים בדומה למתרחש בכפרי הקוזאקים, תמיכה למגמת שיתוף נשים בפעילות הצבאית כמו בצבא האדום ומופת הפרטיזן - הגיבור העממי והפשוט המגן על המולדת ועל המהפכה הסוציאליסטית תוך גילויי תעצומות נפש וגבורה עילאית. הרצאות, סרטי מלחמה ובמיוחד הספרות הסובייטית סייעו בהפצת הדגם הצבאי הזה. חותם עמוק הותיר על רבים ממפקדי הפלמ"ח ופקודיהם הספר "אנשי פאנפילוב" מאת אלכסנדר בק , המתאר את קורותיה של עוצבה סובייטית בקרב ההגנה על מוסקבה. ספר רב השפעה אחר היה חיבורו של ארנסט המינגווי "למי צלצלו הפעמונים", המספר את עלילותיו של לוחם גרילה במלחמת האזרחים בספרד.
המפקדים בפלמ"ח השכילו לברור מהמקורות הללו את הערכים והדמויות הראויים לתנאי הארץ ולדחות את המרכיבים שלא נמצאו מתאימים, כמו למשל ערך משמעת הברזל של "אנשי פנפילוב", המקנה למפקד את הסמכות לגזור מוות על חייליו, או המופת של שנאת האויב.