השפעת הפלמ"ח על קורס מפקדי מחלקות (מ"מים)
לגישתו הצבאית של הפלמ"ח הייתה השפעה בולטת בקורס המ"מים. בקורס זה היו כמחצית מהחניכים חברי פלמ"ח, ומרבית המדריכים הבכירים באו אף הם משורות החטיבה.
משנת 1942 ואילך מילאו אנשי הפלמ"ח שנטלו חלק בקורסי המ"מים תפקיד מרכזי מבחינת כמות החניכים ומבחינת השפעתם על תכני הקורסים ואופיים. מטה הפלמ"ח נהג לזמן את בוגרי קורס המ"מים שהשתייכו לחטיבה להשתלמות קצרה, שנועדה לחדד את הדגשים אשר ייחדו את התורה הצבאית של היחידה. בקורסים שנערכו בשנים 1945-1942, כבר שולבו פלמ"חאים בצוותי ההדרכה של הקורסים, אם כי בדרג זוטר בלבד. המחלוקת על מהות הדרג הטקטי הנכון לתנאי הארץ עוררה ויכוחים בין המדריכים לחניכים ובין החניכים לבין עצמם. אנשי הפלמ"ח ראו ביחידה הקטנה את הדרג המתאים לסוג הלחימה הנדרש, ופסלו אימון טקטי במסגרות גדולות ממחלקה כ"ביזבוז זמן", שלא ימומש במציאות. באותו קַו מחשבתי הדגישו את חשיבותו של קרב הלילה ושללו תירגולות של קרבות יום , וכן הסתייגו מהעדפת תירגול לחימה סדירה על-פני תירגול לוחמה זעירה.
הדיונים שעוררו חברי הפלמ"ח במהלך הקורסים עודדו חשיבה עצמאית וטיפחו גישה מקורית המצטיינת בגמישותה, ואינה מסתפקת ב"פתרון בית-ספר" נוקשה כמענה המיטבי. הניסיון המבצעי שרכשו חניכי הפלמ"ח בצד גיבושם החברתי, הגבירו במרוצת הזמן את השפעתם על תכני הקורסים. העמדה בסוגיות מקצועיות התרחבה גם לשאלות של נוהג ונוהל ושל מנטליות בכלל. חניכי הפלמ"ח שללו (לעיתים בהתרסה מעוררת התנגדות) את התפישה שרווחה בקורסים, בשני עניינים: נהלים פורמליים של משטר ומשמעת, ודפוסי חשיבה "מרובעים", שאינם מגלים גמישות ופתיחות לביקורת.
לגישתו הצבאית של הפלמ"ח הייתה השפעה בולטת בקורס המ"מים שנערך מדצמבר 1946 עד מרס 1947, עם תום תקופת פעילותה של 'תנועת המרי העברי'. בקורס זה היו כמחצית מהחניכים חברי פלמ"ח, ומרבית המדריכים הבכירים באו אף הם משורות החטיבה. מפקד הקורס היה יצחק דובנו, המדריך הראשי בפלמ"ח. עמדתם של חברי הפלמ"ח בזכות שיטת הלוחמה הזעירה, שעמדה בהצלחה במבחן המעשה זמן קצר קודם לכן, נהנתה מהערכה רבה, בהשוואה להרצאות תיאורטיות אודות לוחמה סדורה ותורות צבאיות "קלאסיות". סוגי הלחימה שהודגשו בקורס זה נשאו אופי מחתרתי: פשיטה, מארב, הטעייה - תוך הקטנת התקן של המסגרת הקרבית ביחידה הלוחמת.
בקורס שהתקיים ערב פרוץ מלחמת העצמאות, מאוגוסט עד נובמבר 1947, חלה תפנית מהמגמה ללוחמה זעירה אל לוחמה במסגרות צבאיות גדולות יותר. חלק מחניכי הפלמ"ח הגיעו לקורס ללא ידע מספק בהפעלת נשק מסייע ונאלצו להשלים את החסר. המחלוקת הפעם התמקדה בסוג הלחימה המועדף. אנשי הפלמ"ח צידדו בקרב ההתקפה, וזלזלו בקרב ההגנה.
קורס המ"מים האחרון במסגרת ה'הגנה' כונס בעיצומה של מלחמת העצמאות (פברואר-אפריל 1948), והתרכז בהקניית דפוסי פעולה של צבא סדיר לחניכיו. הדגש הושם על טכניקות לחימה, וניכרה מגמה לצמצם את מעמדו של הקצין הזוטר בדרגת המ"מ, ולהכשירו לפיקוד על מגוייסים חדשים, שמרביתם חסרו את המטען הרעיוני ואת המוטיבאציה של המגוייסים עד עתה. אימוני "תירגולת הקרב" שהוכנסו שוב לתוכנית האימונים כבסיס לאימון הפרט וכוחות המשנה, סימנו את התמורה בחשיבה הצבאית, שמשמעה - פיחות בהשפעתה של הגישה הפלמ"חאית על דרכי ההכשרה של הקצונה ובמשתמע גם של המ"כים והלוחמים הפשוטים.
הדיונים שעוררו חברי הפלמ"ח במהלך הקורסים עודדו חשיבה עצמאית וטיפחו גישה מקורית המצטיינת בגמישותה, ואינה מסתפקת ב"פתרון בית-ספר" נוקשה כמענה המיטבי. הניסיון המבצעי שרכשו חניכי הפלמ"ח בצד גיבושם החברתי, הגבירו במרוצת הזמן את השפעתם על תכני הקורסים. העמדה בסוגיות מקצועיות התרחבה גם לשאלות של נוהג ונוהל ושל מנטליות בכלל. חניכי הפלמ"ח שללו (לעיתים בהתרסה מעוררת התנגדות) את התפישה שרווחה בקורסים, בשני עניינים: נהלים פורמליים של משטר ומשמעת, ודפוסי חשיבה "מרובעים", שאינם מגלים גמישות ופתיחות לביקורת.
לגישתו הצבאית של הפלמ"ח הייתה השפעה בולטת בקורס המ"מים שנערך מדצמבר 1946 עד מרס 1947, עם תום תקופת פעילותה של 'תנועת המרי העברי'. בקורס זה היו כמחצית מהחניכים חברי פלמ"ח, ומרבית המדריכים הבכירים באו אף הם משורות החטיבה. מפקד הקורס היה יצחק דובנו, המדריך הראשי בפלמ"ח. עמדתם של חברי הפלמ"ח בזכות שיטת הלוחמה הזעירה, שעמדה בהצלחה במבחן המעשה זמן קצר קודם לכן, נהנתה מהערכה רבה, בהשוואה להרצאות תיאורטיות אודות לוחמה סדורה ותורות צבאיות "קלאסיות". סוגי הלחימה שהודגשו בקורס זה נשאו אופי מחתרתי: פשיטה, מארב, הטעייה - תוך הקטנת התקן של המסגרת הקרבית ביחידה הלוחמת.
בקורס שהתקיים ערב פרוץ מלחמת העצמאות, מאוגוסט עד נובמבר 1947, חלה תפנית מהמגמה ללוחמה זעירה אל לוחמה במסגרות צבאיות גדולות יותר. חלק מחניכי הפלמ"ח הגיעו לקורס ללא ידע מספק בהפעלת נשק מסייע ונאלצו להשלים את החסר. המחלוקת הפעם התמקדה בסוג הלחימה המועדף. אנשי הפלמ"ח צידדו בקרב ההתקפה, וזלזלו בקרב ההגנה.
קורס המ"מים האחרון במסגרת ה'הגנה' כונס בעיצומה של מלחמת העצמאות (פברואר-אפריל 1948), והתרכז בהקניית דפוסי פעולה של צבא סדיר לחניכיו. הדגש הושם על טכניקות לחימה, וניכרה מגמה לצמצם את מעמדו של הקצין הזוטר בדרגת המ"מ, ולהכשירו לפיקוד על מגוייסים חדשים, שמרביתם חסרו את המטען הרעיוני ואת המוטיבאציה של המגוייסים עד עתה. אימוני "תירגולת הקרב" שהוכנסו שוב לתוכנית האימונים כבסיס לאימון הפרט וכוחות המשנה, סימנו את התמורה בחשיבה הצבאית, שמשמעה - פיחות בהשפעתה של הגישה הפלמ"חאית על דרכי ההכשרה של הקצונה ובמשתמע גם של המ"כים והלוחמים הפשוטים.