מפגשי מפקדים
מפגשי המפקדים היו חלק משיטה שמגמתה טיפוח הסגל הפיקודי, גיבוש תחושת האחריות הקולקטיבית בתוכו, והטמעת הנאמנות למסגרת החטיבה, לערכיה, לדרכה וליעודה. הדיונים במסגרות השונות נועדו להקנות למפקדים תחושת שייכות לצוות הרואה את בעיות ההדרכה והחינוך של הלוחמים והיחידות כעניינו המשותף, והחותר ביחד להשגת יעדי החטיבה.
ישראל גלילי מרצה בפני החניכים
מטה הפלמ"ח שאף להעניק לחיילי החטיבה תחושה של שותפות אמת באחריות לקיום היחידה, לקביעת אופני פעילותה ולהתוויית אורחות חייה. הנהגת מפגשי עידכון ודיון בהם נטלו חלק אנשי החטיבה, מהרמה הזוטרה ביותר ועד לדרגים הבכירים, הייתה אחת הדרכים להשגת מטרה זו. המפגשים נערכו הן ברמת היחידה האורגנית (מחלקה, פלוגה) והן ברמת הדרגה והתפקיד.
במפגש שנערך אחת לחודש בין המפקד למחלקתו, סוכמו החודש החולף בעבודה, באימונים ובחיי החברה - צויינו הליקויים שהתגלו, הוצגו התוכניות לחודש הקרוב וניתן הסבר על המתרחש בחטיבה ועל מגמותיה.
את מפקדי הכיתות זימן מפקד המחלקה בכל שבוע להתייעצויות בעניינים מיוחדים שהתעוררו במחלקה, לסיכום פעולת הכיתות והמחלקה בשבוע שחלף ולקביעת תוכנית הפעולה לשבוע הקרוב. בדרך זו שותפו המ"כים באחריות לא רק להדרכת כיתתם אלא למצב המחלקה כולה.
מפקד הפלוגה נהג לכנס מזמן לזמן את מפקדי המחלקות ליום עיון בשאלות כלליות ובנושאים אקטואליים ועקרוניים של הפלוגה והחטיבה. מפקדי הפלוגות עצמם התוועדו לעתים מזומנות במטה הפלמ"ח לבחינת סוגיות הנוגעות לכלל החטיבה. עם פרוץ הקרבות במלחמת העצמאות שימשו כינוסי המג"דים השבועיים במטה הפלמ"ח מקור לריכוז הניסיון והלקחים המקצועיים שנצברו בתקופה זו.
אחד המוסדות המרכזיים בפלמ"ח, שלא נשא אופי רשמי אבל נודעה לו השפעה רבה על עיצוב דמות החטיבה, היה מפגשי מפקדים מדרגת מ"מ ומעלה, שהתקיימו מזמן לזמן. המטרה היסודית של הכינוסים היתה הסברת הקווים הכלליים של מדיניות ה'הגנה', כפי שהותוותה בידי המוסדות הלאומיים של היישוב. בשנים הראשונות לקיום הפלמ"ח נקראו הכינוסים דרך אקראי, לרגל בעיות חמורות או עקב משבר שפקד את היחידה. משלהי שנת 1943 מוסדו מפגשים אלה לכינוסים קבועים שהתקיימו אחת לשישה שבועות. נטלו בהם חלק מ"מים מוסמכים, מ"כים שמילאו תפקיד מ"מים והאחראים על המנגנון האירגוני ב'חטיבה'.
הכינוסים הוקדשו לשאלות כלליות ולשאלות מקצועיות. בתחום המקצועי-מבצעי - נותחו מבצעים של יחידות הפלמ"ח ולקחיהם כדי שיונחלו ליחידות הפזורות ברחבי הארץ. בתחום הכללי נדונו בעיות מרכזיות שניצבו על סדר היום הציוני והיישובי בעת הכינוס. המרצים היו בעלי תפקידים ופעילים מתחומי הפעילות הציונית, המדינית, הכלכלית, החברתית והביטחונית. הרמ"א, הרמטכ"ל, אנשי 'המפקדה הארצית' של ה'הגנה' וראשי אגפים במטכ"ל נמנו עם המרצים הקבועים בכינוסים. הדיונים התמקדו בעיקר בעניינים הנוגעים לתפקידיו של הפלמ"ח בהקשר לפעילות הציונית. כך, לדוגמא, נקראו כינוסים בשלהי שנת 1942 לדיון בשילוב העבודה והאימונים, באביב 1945 בפרשת "הסיזון", ובשלהי 1946 בסוגיית השעיית 'המאבק המזויין' (בעקבות השבת השחורה). בירורים רבים הוקדשו לליבון נושא 'דמות המפקד'.
הדיונים נערכו באווירה חופשית וחברית. ראשי ה'הגנה' הציגו לנאספים את ההחלטות וההנחיות שהתקבלו מהדרג המדיני ונימקו את הפקודות שמפקדי הפלמ"ח נדרשו ליישם. לא אחת התעוררו במהלך הכינוסים וויכוחים נוקבים באשר למהות הפקודות. אופיים הביקורתי של הדיעות לא העיב על המחוייבות המוחלטת לביצוע ההוראות שהוציא מטה הפלמ"ח בתום הדיונים. בדרך זו חושלה המשמעת, מתוך הכרה בערכה של הביקורת אך גם בעליונות הציות למפקדים במסגרת הצבאית. בסיום הכינוסים נקבע קו ההסברה שינקטו המפקדים כשיעבירו את המסרים של הכינוס לפקודיהם בפלוגות ובמחלקות. כינוסי המ"מים ננעלו במסיבת רעים, והיו כלי רב ערך בחידוש הלכידות בחטיבה בכלל ובחיזוקה בקרב המפקדים בפרט.
מפגשי המפקדים היו חלק משיטה שמגמתה טיפוח הסגל הפיקודי, גיבוש תחושת האחריות הקולקטיבית בתוכו, והטמעת הנאמנות למסגרת החטיבה, לערכיה, לדרכה וליעודה. הדיונים במסגרות השונות נועדו להקנות למפקדים תחושת שייכות לצוות הרואה את בעיות ההדרכה והחינוך של הלוחמים והיחידות כעניינו המשותף, והחותר ביחד להשגת יעדי החטיבה.
במפגש שנערך אחת לחודש בין המפקד למחלקתו, סוכמו החודש החולף בעבודה, באימונים ובחיי החברה - צויינו הליקויים שהתגלו, הוצגו התוכניות לחודש הקרוב וניתן הסבר על המתרחש בחטיבה ועל מגמותיה.
את מפקדי הכיתות זימן מפקד המחלקה בכל שבוע להתייעצויות בעניינים מיוחדים שהתעוררו במחלקה, לסיכום פעולת הכיתות והמחלקה בשבוע שחלף ולקביעת תוכנית הפעולה לשבוע הקרוב. בדרך זו שותפו המ"כים באחריות לא רק להדרכת כיתתם אלא למצב המחלקה כולה.
מפקד הפלוגה נהג לכנס מזמן לזמן את מפקדי המחלקות ליום עיון בשאלות כלליות ובנושאים אקטואליים ועקרוניים של הפלוגה והחטיבה. מפקדי הפלוגות עצמם התוועדו לעתים מזומנות במטה הפלמ"ח לבחינת סוגיות הנוגעות לכלל החטיבה. עם פרוץ הקרבות במלחמת העצמאות שימשו כינוסי המג"דים השבועיים במטה הפלמ"ח מקור לריכוז הניסיון והלקחים המקצועיים שנצברו בתקופה זו.
אחד המוסדות המרכזיים בפלמ"ח, שלא נשא אופי רשמי אבל נודעה לו השפעה רבה על עיצוב דמות החטיבה, היה מפגשי מפקדים מדרגת מ"מ ומעלה, שהתקיימו מזמן לזמן. המטרה היסודית של הכינוסים היתה הסברת הקווים הכלליים של מדיניות ה'הגנה', כפי שהותוותה בידי המוסדות הלאומיים של היישוב. בשנים הראשונות לקיום הפלמ"ח נקראו הכינוסים דרך אקראי, לרגל בעיות חמורות או עקב משבר שפקד את היחידה. משלהי שנת 1943 מוסדו מפגשים אלה לכינוסים קבועים שהתקיימו אחת לשישה שבועות. נטלו בהם חלק מ"מים מוסמכים, מ"כים שמילאו תפקיד מ"מים והאחראים על המנגנון האירגוני ב'חטיבה'.
הכינוסים הוקדשו לשאלות כלליות ולשאלות מקצועיות. בתחום המקצועי-מבצעי - נותחו מבצעים של יחידות הפלמ"ח ולקחיהם כדי שיונחלו ליחידות הפזורות ברחבי הארץ. בתחום הכללי נדונו בעיות מרכזיות שניצבו על סדר היום הציוני והיישובי בעת הכינוס. המרצים היו בעלי תפקידים ופעילים מתחומי הפעילות הציונית, המדינית, הכלכלית, החברתית והביטחונית. הרמ"א, הרמטכ"ל, אנשי 'המפקדה הארצית' של ה'הגנה' וראשי אגפים במטכ"ל נמנו עם המרצים הקבועים בכינוסים. הדיונים התמקדו בעיקר בעניינים הנוגעים לתפקידיו של הפלמ"ח בהקשר לפעילות הציונית. כך, לדוגמא, נקראו כינוסים בשלהי שנת 1942 לדיון בשילוב העבודה והאימונים, באביב 1945 בפרשת "הסיזון", ובשלהי 1946 בסוגיית השעיית 'המאבק המזויין' (בעקבות השבת השחורה). בירורים רבים הוקדשו לליבון נושא 'דמות המפקד'.
הדיונים נערכו באווירה חופשית וחברית. ראשי ה'הגנה' הציגו לנאספים את ההחלטות וההנחיות שהתקבלו מהדרג המדיני ונימקו את הפקודות שמפקדי הפלמ"ח נדרשו ליישם. לא אחת התעוררו במהלך הכינוסים וויכוחים נוקבים באשר למהות הפקודות. אופיים הביקורתי של הדיעות לא העיב על המחוייבות המוחלטת לביצוע ההוראות שהוציא מטה הפלמ"ח בתום הדיונים. בדרך זו חושלה המשמעת, מתוך הכרה בערכה של הביקורת אך גם בעליונות הציות למפקדים במסגרת הצבאית. בסיום הכינוסים נקבע קו ההסברה שינקטו המפקדים כשיעבירו את המסרים של הכינוס לפקודיהם בפלוגות ובמחלקות. כינוסי המ"מים ננעלו במסיבת רעים, והיו כלי רב ערך בחידוש הלכידות בחטיבה בכלל ובחיזוקה בקרב המפקדים בפרט.
מפגשי המפקדים היו חלק משיטה שמגמתה טיפוח הסגל הפיקודי, גיבוש תחושת האחריות הקולקטיבית בתוכו, והטמעת הנאמנות למסגרת החטיבה, לערכיה, לדרכה וליעודה. הדיונים במסגרות השונות נועדו להקנות למפקדים תחושת שייכות לצוות הרואה את בעיות ההדרכה והחינוך של הלוחמים והיחידות כעניינו המשותף, והחותר ביחד להשגת יעדי החטיבה.