גדוד המשורינים הראשון אינו נכלל בפלמ"ח
ההחלטה להפוך את היחידה המשוריינת לגוף נפרד לא עוררה תרעומת בקרב אנשי הפלמ"ח וה'הגנה'.
שירות המשוריינים של ארגון ההגנה (שמ"ש) הוקם ב- 24 בפברואר 1948 בפיקודו של יצחק שדה, מייסד הפלמ"ח ומפקדו הראשון. בשלב הזה הוקמה רק מיפקדתו של השמ"ש. ב- 15 במרס החליט המטכ"ל, כי השמ"ש יאוייש במגוייסים מיחידות הפלמ"ח. יישום ההחלטה השתהה בשל מחלוקת עם ענף השיריון בשירות התחבורה, שעסק בשיריונם של כלי הרכב הנעים בדרכים - הפלמ"ח לא היה מסוגל להקים בכוחות עצמו יחידות שתקלוטנה את המשוריינים לאחר יציאתם מפס הייצור או פריקתם מאוניית הרכש. המשוריינים המעטים שיוצרו נמסרו לחטיבות המרחביות ולפלמ"ח לצורכי אבטחת שיירות, וחלקם אבד בקרבות. התפשטות הקרבות והחמרתם באותה תקופה הגבירו את הצורך ביחידה ניידת בעלת עוצמת אש גדולה. ב- 1 במאי פקד המטכ"ל להקים את הגדוד הראשון של יחידת המשוריינים. בניגוד לתפיסתם של שדה וידין (ראש אגף המבצעים במטכ"ל) לא הוגדרה זיקתו של הגדוד המשוריין הראשון, לאחר שיוקם, לפלמ"ח, אלא לרשות הפיקוד העליון. מאחר שהפלמ"ח והשמ"ש לא היו מסוגלים להקים את הגדוד בכוחותיהם הם (ולכן נדחתה תפיסתם של שדה וידין) הוטלה המשימה על אגף ההדרכה של ארגון ההגנה.
שאלת השתייכות הגדוד וכפיפותו שימשה סלע מחלוקת במחצית הראשונה של מאי 1948. ב- 20 במאי הוכפף הגדוד המשוריין לחטיבה חדשה שהוקמה מספר ימים לפני כן, חטיבה שבע. ב- 26 במאי פורק השמ"ש ורוב תפקידיו הועברו לשירות התחבורה, שבו נועד ענף השריון להתרחב.
אף על פי שבאופן רשמי לא השתייך הגדוד המשוריין לפלמ"ח, היו מרבית אנשיו יוצאי הגדוד השישי של הפלמ"ח, ולפני שהוקם היה אמור הגדוד להיות חלק מהפלמ"ח. ההחלטה להפוך את היחידה המשוריינת לגוף נפרד לא עוררה תרעומת בקרב אנשי הפלמ"ח וההגנה (שלא כבפרשות קודמות של הקמת יחידות מקצועיות). היה ברור לכל כי עם הפלישה הצפוייה של צבאות מדינות ערב (ב- 15 במאי) מחייבים הצרכים המבצעיים ריכוז מאמץ ופעולה מהירה להקמת הכוח המשוריין. מינויו של יצחק שדה, מייסדו של הפלמ"ח ומפקדו הראשון כמפקד חטיבה חדשה, חטיבה שמונה (שנועדה להיות חטיבת חי"ר, אך הפכה לחטיבה משוריינת בסופו של דבר) חיזק את ההבנה כי אין זו התנכלות לפלמ"ח, אלא פועל יוצא של תנאי המלחמה.
שאלת השתייכות הגדוד וכפיפותו שימשה סלע מחלוקת במחצית הראשונה של מאי 1948. ב- 20 במאי הוכפף הגדוד המשוריין לחטיבה חדשה שהוקמה מספר ימים לפני כן, חטיבה שבע. ב- 26 במאי פורק השמ"ש ורוב תפקידיו הועברו לשירות התחבורה, שבו נועד ענף השריון להתרחב.
אף על פי שבאופן רשמי לא השתייך הגדוד המשוריין לפלמ"ח, היו מרבית אנשיו יוצאי הגדוד השישי של הפלמ"ח, ולפני שהוקם היה אמור הגדוד להיות חלק מהפלמ"ח. ההחלטה להפוך את היחידה המשוריינת לגוף נפרד לא עוררה תרעומת בקרב אנשי הפלמ"ח וההגנה (שלא כבפרשות קודמות של הקמת יחידות מקצועיות). היה ברור לכל כי עם הפלישה הצפוייה של צבאות מדינות ערב (ב- 15 במאי) מחייבים הצרכים המבצעיים ריכוז מאמץ ופעולה מהירה להקמת הכוח המשוריין. מינויו של יצחק שדה, מייסדו של הפלמ"ח ומפקדו הראשון כמפקד חטיבה חדשה, חטיבה שמונה (שנועדה להיות חטיבת חי"ר, אך הפכה לחטיבה משוריינת בסופו של דבר) חיזק את ההבנה כי אין זו התנכלות לפלמ"ח, אלא פועל יוצא של תנאי המלחמה.