עיקרי הפעולות שננקטו בתהליך פירוק הפלמ"ח
תהליך פירוק הפלמ"ח נמשך קרוב לשנתיים. היו יחידות שניתוקן מהפלמ"ח לא עורר סערה, שכן נתפס כהכרחי מחמת הצורך לריכוז מאמץ והאחדת הפיקוד בזמן מלחמה. לעומת זאת, יצרו צעדים אחרים שננקטו מחלוקת ציבורית ופוליטית חריפה. כך למשל נותקה מהפלמ''ח כמעט ללא התנגדות מחלקת הטייסים, אולם ניתוק הפלמ"ח-ים (פלי"ם) חולל סערה קשה.
תהליך פירוק הפלמ"ח נמשך קרוב לשנתיים. היו יחידות שניתוקן מהפלמ"ח לא עורר סערה, שכן נתפס כהכרחי מחמת הצורך לריכוז מאמץ והאחדת הפיקוד בזמן מלחמה. לעומת זאת, יצרו צעדים אחרים שננקטו מחלוקת ציבורית ופוליטית חריפה. כך למשל נותקה מהפלמ''ח כמעט ללא התנגדות מחלקת הטייסים, אולם ניתוק הפלמ"ח-ים (פלי"ם) חולל סערה קשה.
המהלך הכרונולוגי של הדברים:
1) ראשונה נותקה מחלקת הטייסים של הפלמ"ח והועברה ל'שירות האוויר' (קודמו של חיל האוויר), בחודשים נובמבר-דצמבר 1947.
2) בחודשים פברואר-מרס 1948 הוקמה חטיבת הנגב מכוחות פלמ"ח ששירתו בנגב הנצור. זו הייתה ראשיתו של תהליך שבו נוצרה זיקה בין יחידות פלמ"ח למרחבים מסויימים, וכך הן נותקו ממטה הפלמ"ח והוכפפו ישירות למטכ"ל. תהליך זה הקדים לבוא בנגב בשל ריחוקו וניתוקו ממרכז הארץ.
3) במרס-אפריל 1948 פורק הפלי"ם. בהוראת דוד בן-גוריון, האחראי על תיק הביטחון בהנהלת הסוכנות היהודית, נדרשו לוחמיו לעבור באופן אישי ל'שירות הימי' (קודמו של חיל הים) הכפוף ישירות למטכ"ל. כמה עשרות מלוחמי הפלי"ם התמרמרו על הפקודה, לא צייתו לה ונשארו בכוחות הפלמ"ח היבשתיים.
4) ב- 20 במאי 1948 הוכפף הגדוד המשוריין הראשון בצה"ל לחטיבה 7. אף על פי שהגדוד המשוריין לא השתייך רשמית בשלב כלשהו לפלמ"ח, היה אמור, על פי התיכנון המוקדם, להיות חלק מהפלמ"ח, ומרבית אנשיו היו יוצאי הגדוד השישי של הפלמ"ח.
5) ב- 23 במאי 1948 הורה בן-גוריון (שכבר כיהן כראש ממשלה ושר הביטחון של מדינת ישראל) למטכ"ל להפנות את פקודותיו ישירות לחטיבות הפלמ"ח ולא דרך מטה הפלמ"ח. סגן מפקד הפלמ"ח, שהעביר ליחידותיו פקודה נגדית, נדרש לבטלה. הוראתו של בן-גוריון, השבה ומאשרת את כפיפות חטיבות הפלמ"ח ישירות למטכ"ל, קיבלה תוקף מחודש.
6) בחודשים אפריל-יולי 1948 דולדל בהדרגה מאגר הקצינים והלוחמים במטה הפלמ"ח בשל הקמתן של שתי חטיבות פלמ"ח ('הראל' ו'יפתח'), ונותרו בו בעיקר היחידות המינהלתיות.
7) ב- 12 בספטמבר 1948 התפרסמה הפקודה להקמת הנח"ל (נוער חלוצי לוחם). מעתה גויסו גרעיני תנועות הנוער החלוציות לנח"ל והפלמ"ח נותק מהמקור העיקרי שלו לכוח-אדם (אם כי תנועות הנוער הקשורות במפ"ם מנעו בתחילה את גיוס גרעיניהן לנח"ל).
8) ב- 29 בספטמבר 1948 הורה בן-גוריון לרמטכ"ל לפרק את מטה הפלמ"ח וב- 7 באוקטובר 1948 התפרסמה פקודת הרמטכ"ל לפירוק מטה הפלמ"ח. למרות המחלוקת במטכ"ל והמאבק הציבורי בהנהגת מפ"ם כנגד הפקודה, הושלם פירוק המטה עד ל- 7 בנובמבר 1948. בזאת פורק למעשה הפלמ"ח, אם כי יחידות מתוכו עוד הוסיפו להתקיים זמן מה.
9) מחלקת המסתערבים של הפלמ"ח צורפה ב- 26 באוגוסט 1948 בשלמותה לשירות המודיעין של צה"ל (כיחידת ש.מ 18). לא כל אנשי יחידה ידעו על השינוי, הואיל ושירתו אז בסוריה ולבנון.
10) בתום מלחמת העצמאות החל תהליך צמצום הצבא, ו- 9 מתוך 12 החטיבות הסדירות פורקו. שלוש חטיבות הפלמ"ח היו בין החטיבות המפורקות: במאי 1949 פורקו חטיבות הפלמ"ח 'הראל' ו'יפתח' ובספטמבר של אותה שנה פורקה האחרונה שבחטיבות הפלמ"ח, חטיבת הנגב. נוכחותו של הפלמ"ח סולקה כליל מצה"ל.
11) על רקע פירוק החטיבות, פרשת הדחתו של יגאל אלון (מפקדו האחרון של הפלמ"ח) מהפיקוד על חזית הדרום באוקטובר 1949 והתפטרותו מצה"ל; ובגלל תחושות תיסכול וקיפוח של קצינים יוצאי הפלמ"ח, גבר והואץ תהליך פרישתם מצה"ל. העזיבה הקבוצתית של קצינים בכירים יוצאי פלמ"ח נמשכה. היה זה אקורד סיום צורם לסוגייה שנותרה שנוייה במחלוקת עד עצם היום הזה: פירוק הפלמ"ח.
המהלך הכרונולוגי של הדברים:
1) ראשונה נותקה מחלקת הטייסים של הפלמ"ח והועברה ל'שירות האוויר' (קודמו של חיל האוויר), בחודשים נובמבר-דצמבר 1947.
2) בחודשים פברואר-מרס 1948 הוקמה חטיבת הנגב מכוחות פלמ"ח ששירתו בנגב הנצור. זו הייתה ראשיתו של תהליך שבו נוצרה זיקה בין יחידות פלמ"ח למרחבים מסויימים, וכך הן נותקו ממטה הפלמ"ח והוכפפו ישירות למטכ"ל. תהליך זה הקדים לבוא בנגב בשל ריחוקו וניתוקו ממרכז הארץ.
3) במרס-אפריל 1948 פורק הפלי"ם. בהוראת דוד בן-גוריון, האחראי על תיק הביטחון בהנהלת הסוכנות היהודית, נדרשו לוחמיו לעבור באופן אישי ל'שירות הימי' (קודמו של חיל הים) הכפוף ישירות למטכ"ל. כמה עשרות מלוחמי הפלי"ם התמרמרו על הפקודה, לא צייתו לה ונשארו בכוחות הפלמ"ח היבשתיים.
4) ב- 20 במאי 1948 הוכפף הגדוד המשוריין הראשון בצה"ל לחטיבה 7. אף על פי שהגדוד המשוריין לא השתייך רשמית בשלב כלשהו לפלמ"ח, היה אמור, על פי התיכנון המוקדם, להיות חלק מהפלמ"ח, ומרבית אנשיו היו יוצאי הגדוד השישי של הפלמ"ח.
5) ב- 23 במאי 1948 הורה בן-גוריון (שכבר כיהן כראש ממשלה ושר הביטחון של מדינת ישראל) למטכ"ל להפנות את פקודותיו ישירות לחטיבות הפלמ"ח ולא דרך מטה הפלמ"ח. סגן מפקד הפלמ"ח, שהעביר ליחידותיו פקודה נגדית, נדרש לבטלה. הוראתו של בן-גוריון, השבה ומאשרת את כפיפות חטיבות הפלמ"ח ישירות למטכ"ל, קיבלה תוקף מחודש.
6) בחודשים אפריל-יולי 1948 דולדל בהדרגה מאגר הקצינים והלוחמים במטה הפלמ"ח בשל הקמתן של שתי חטיבות פלמ"ח ('הראל' ו'יפתח'), ונותרו בו בעיקר היחידות המינהלתיות.
7) ב- 12 בספטמבר 1948 התפרסמה הפקודה להקמת הנח"ל (נוער חלוצי לוחם). מעתה גויסו גרעיני תנועות הנוער החלוציות לנח"ל והפלמ"ח נותק מהמקור העיקרי שלו לכוח-אדם (אם כי תנועות הנוער הקשורות במפ"ם מנעו בתחילה את גיוס גרעיניהן לנח"ל).
8) ב- 29 בספטמבר 1948 הורה בן-גוריון לרמטכ"ל לפרק את מטה הפלמ"ח וב- 7 באוקטובר 1948 התפרסמה פקודת הרמטכ"ל לפירוק מטה הפלמ"ח. למרות המחלוקת במטכ"ל והמאבק הציבורי בהנהגת מפ"ם כנגד הפקודה, הושלם פירוק המטה עד ל- 7 בנובמבר 1948. בזאת פורק למעשה הפלמ"ח, אם כי יחידות מתוכו עוד הוסיפו להתקיים זמן מה.
9) מחלקת המסתערבים של הפלמ"ח צורפה ב- 26 באוגוסט 1948 בשלמותה לשירות המודיעין של צה"ל (כיחידת ש.מ 18). לא כל אנשי יחידה ידעו על השינוי, הואיל ושירתו אז בסוריה ולבנון.
10) בתום מלחמת העצמאות החל תהליך צמצום הצבא, ו- 9 מתוך 12 החטיבות הסדירות פורקו. שלוש חטיבות הפלמ"ח היו בין החטיבות המפורקות: במאי 1949 פורקו חטיבות הפלמ"ח 'הראל' ו'יפתח' ובספטמבר של אותה שנה פורקה האחרונה שבחטיבות הפלמ"ח, חטיבת הנגב. נוכחותו של הפלמ"ח סולקה כליל מצה"ל.
11) על רקע פירוק החטיבות, פרשת הדחתו של יגאל אלון (מפקדו האחרון של הפלמ"ח) מהפיקוד על חזית הדרום באוקטובר 1949 והתפטרותו מצה"ל; ובגלל תחושות תיסכול וקיפוח של קצינים יוצאי הפלמ"ח, גבר והואץ תהליך פרישתם מצה"ל. העזיבה הקבוצתית של קצינים בכירים יוצאי פלמ"ח נמשכה. היה זה אקורד סיום צורם לסוגייה שנותרה שנוייה במחלוקת עד עצם היום הזה: פירוק הפלמ"ח.