הנוער העובד
תנועת ‘הנוער-העובד’ נוסדה ב- 1924 במטרה לארגן את הנערים העובדים, לצורך הגנה על זכויותיהם ולקידום חינוכם, בחסות ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ-ישראל.
תנועת ‘הנוער-העובד’ נוסדה ב- 1924 במטרה לארגן את הנערים העובדים, לצורך הגנה על זכויותיהם ולקידום חינוכם, בחסות ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ-ישראל.
התנועה, ששמה לה כמטרה להבטיח את זכויות הנערים העובדים ושיעדיה היו המאבק המקצועי והעלאת הרמה התרבותית-חינוכית של חניכיה, גדלה וקלטה נערים רבים מכל העדות. כתנועת נוער פועלית כללית לא הדגישה את החינוך האידיאולוגי-מפלגתי, אלא את העשייה הלאומית. התנועה הציבה בין מטרותיה את היעד ההתיישבותי: בתחילה כיעד רצוי אך לא מחייב (חובת העזרה לפרנסת המשפחה שהייתה נחלתו של חלק ניכר מחניכי התנועה נראתה שוות ערך לחובת ההגשמה בהתיישבות). בהמשך, לאחר שב- 1930 הקימה הקבוצה הראשונה של חניכיה את קיבוץ נען, עלתה חשיבותו של יעד ההתיישבות בין יעדי התנועה.
בשנות השלושים גובש מבנה התנועה סופית. מסגרת חברתית-אירגונית מגוונת ורחבה, שכללה לצד קבוצות הנערים העובדים, גם קבוצות נערים לומדים, וכן את כל בני הנוער בהתיישבות העובדת. מאז שנות ה- 30 שמרה כל העת על מקומה הראשון בקרב הנוער המאורגן.
מראשית שנות הארבעים הייתה הסתדרות ‘הנוער-העובד’ לגורם ציבורי רב חשיבות, בשל מעורבותה במבצעי התיישבות וההגנה. הפעילות הסמינרית התגברה וגלי העלייה החמישית, הביאו נוער רב, במיוחד חברות נוער עולה של עליית הנוער, שהצטרפו לתנועה.
בשנות מלחמת העולם חייבה התנועה את גיוס בוגריה למסגרות השונות (צבא בריטי, נוטרים ופלמ"ח) רעיון הגיוס המאורגן של גרעיני הבוגרים לפלמ"ח התקבל בחיוב בהנהגת התנועה. כבר במועצת ‘הנוער-העובד’ הכ"ד (מאי 1942), נקרא הנוער להתגייס לכל זרועות הגיוס, אך הפלמ"ח נקבע כיעד מועדף להכשרות התנועה והוחלט לכנס את כל ההכשרות לדיון על התגייסותן.
כינוס הכשרות ‘הנוער-העובד’ בדצמבר 1942 החליט על התגייסות ההכשרות לפלמ"ח. מיד לאחר הכינוס התגייסו 4 ההכשרות הראשונות, ואחריהן התגייסו כל הכשרות התנועה לפלמ"ח.
מתוך כ- 120 קבוצות הכשרה של תנועות הנוער שהתגייסו במאורגן לפלמ"ח, 59 קבוצות היו של ‘הנוער-העובד’. מתוך עשרת אלפים חברים בתנועה באותן השנים התגייסו כאלפיים חברים לפלמ"ח.
תנועת ‘הנוער-העובד’, שהכשרותיה איישו כמחצית מן ההכשרות המגוייסות בפלמ"ח, הייתה חצויה ביחסה להקמת הנח"ל, בשל הרכבה הפוליטי הכללי, אך התנגדה לפירוק הפלמ"ח.
התנועה, ששמה לה כמטרה להבטיח את זכויות הנערים העובדים ושיעדיה היו המאבק המקצועי והעלאת הרמה התרבותית-חינוכית של חניכיה, גדלה וקלטה נערים רבים מכל העדות. כתנועת נוער פועלית כללית לא הדגישה את החינוך האידיאולוגי-מפלגתי, אלא את העשייה הלאומית. התנועה הציבה בין מטרותיה את היעד ההתיישבותי: בתחילה כיעד רצוי אך לא מחייב (חובת העזרה לפרנסת המשפחה שהייתה נחלתו של חלק ניכר מחניכי התנועה נראתה שוות ערך לחובת ההגשמה בהתיישבות). בהמשך, לאחר שב- 1930 הקימה הקבוצה הראשונה של חניכיה את קיבוץ נען, עלתה חשיבותו של יעד ההתיישבות בין יעדי התנועה.
בשנות השלושים גובש מבנה התנועה סופית. מסגרת חברתית-אירגונית מגוונת ורחבה, שכללה לצד קבוצות הנערים העובדים, גם קבוצות נערים לומדים, וכן את כל בני הנוער בהתיישבות העובדת. מאז שנות ה- 30 שמרה כל העת על מקומה הראשון בקרב הנוער המאורגן.
מראשית שנות הארבעים הייתה הסתדרות ‘הנוער-העובד’ לגורם ציבורי רב חשיבות, בשל מעורבותה במבצעי התיישבות וההגנה. הפעילות הסמינרית התגברה וגלי העלייה החמישית, הביאו נוער רב, במיוחד חברות נוער עולה של עליית הנוער, שהצטרפו לתנועה.
בשנות מלחמת העולם חייבה התנועה את גיוס בוגריה למסגרות השונות (צבא בריטי, נוטרים ופלמ"ח) רעיון הגיוס המאורגן של גרעיני הבוגרים לפלמ"ח התקבל בחיוב בהנהגת התנועה. כבר במועצת ‘הנוער-העובד’ הכ"ד (מאי 1942), נקרא הנוער להתגייס לכל זרועות הגיוס, אך הפלמ"ח נקבע כיעד מועדף להכשרות התנועה והוחלט לכנס את כל ההכשרות לדיון על התגייסותן.
כינוס הכשרות ‘הנוער-העובד’ בדצמבר 1942 החליט על התגייסות ההכשרות לפלמ"ח. מיד לאחר הכינוס התגייסו 4 ההכשרות הראשונות, ואחריהן התגייסו כל הכשרות התנועה לפלמ"ח.
מתוך כ- 120 קבוצות הכשרה של תנועות הנוער שהתגייסו במאורגן לפלמ"ח, 59 קבוצות היו של ‘הנוער-העובד’. מתוך עשרת אלפים חברים בתנועה באותן השנים התגייסו כאלפיים חברים לפלמ"ח.
תנועת ‘הנוער-העובד’, שהכשרותיה איישו כמחצית מן ההכשרות המגוייסות בפלמ"ח, הייתה חצויה ביחסה להקמת הנח"ל, בשל הרכבה הפוליטי הכללי, אך התנגדה לפירוק הפלמ"ח.