הסתערבות
מקור הביטוי "הסתערבות" במילה הערבית "אסתערב", המבטאת מצב בו אנשים שאינם ערבים חיים ומתנהגים כערבים לכל דבר.
מקור הביטוי "הסתערבות" במילה הערבית "אסתערב", המבטאת מצב בו אנשים שאינם ערבים חיים ומתנהגים כערבים לכל דבר. ב'הגנה' ובפלמ"ח כונו כך אנשי מודיעין-שדה יהודיים, שעסקו באיסוף מידע ובפעילות חשאית בקרב ערביי ארץ-ישראל ובמדינות ערב, וקיבלו על עצמם, מתוקף תפקידם, לפעול כ'מסתערבים'.
ראשיתה של ההסתערבות ב- 1940, במסגרת פעילות שיזמה הסוכנות היהודית בימי שלטון 'ממשלת וישי' בצרפת ובלבנון, המשכה ב'מחלקה הסורית' בחסות הפלמ"ח ושיאה במחלקה הערבית של הפלמ"ח - "השחר". מטה הפלמ"ח היה פטרונה של ה'הסתערבות' מאז שנת 1942. בזכותו נשתמרה הפעילות בתחום זה בתקופות שבהן היה קושי רב לקיימה עקב סדרי עדיפויות צבאיים וכלכליים שונים, ובעידודו הורחב מיגוון המשימות שהוטלו על ה'מסתערבים', גם לפעילות בשירות 'המוסד לעליה ב'' ולהגנה על ביטחון היהודים בארצות ערב.
לתפקיד ה'מסתערב' נבחר רק דובר ערבית ובעל חזות מזרחית. אולם אלה היו תנאים ראשוניים בלבד. מה'מסתערב' נדרש הרבה יותר: כמי שנועד לשהות ממושכת בסביבה ערבית, הוא צוייד בכיסוי מתאים - בתעודות ובתולדות חיים - ונדרש להופיע כערבי גם בלבוש, בהתנהגות, במגורים, בעבודה ובבילוי. אימוץ מנהגי שתיית הקפה, הסעודה, הלינה, ההשכמה והפרידה - על הטקסיות והגינונים המלווים אותם - היוו פרק חיוני בהכשרתו כ'מסתערב'. ה'מסתערב' היה בבחינת שחקן מוכשר המופיע על הבמה 24 שעות ביממה. הסכנה המתמדת בה נתון ה'מסתערב' גרמה למתיחות נפשית ולמריטת עצבים, לעיתים עד גבול השיגעון.
הכשרת ה'מסתערב' לייעודו כללה פרקי אימונים צבאיים בהדרכת מפקדי פלמ"ח, ואימונים ערביים בהדרכתו של איש המחלקה הערבית, שמעון סומך ('סמעאן'). מלבד האימון הצבאי הבסיסי שקיבל כל לוחם בפלמ"ח, נוספו ל'מסתערבים' אימוני חבלה, צליפה, קשר, סיירות, קרב מגע, אימון ימי, נהיגה ומכונאות. הלימודים הערביים כללו שפה כתובה ומדוברת, הווי ולבוש, דת ומסורת, הכרת המבנה החברתי והפוליטי של ערביי ארץ-ישראל וגיחות וסיורים לריכוזי אוכלוסיה ערבית בערים כמו יפו וחיפה. ה'מסתערבים' פעלו בדרך-כלל כבודדים, בלב סביבה עויינת ותחת סיכון רב.
ראשיתה של ההסתערבות ב- 1940, במסגרת פעילות שיזמה הסוכנות היהודית בימי שלטון 'ממשלת וישי' בצרפת ובלבנון, המשכה ב'מחלקה הסורית' בחסות הפלמ"ח ושיאה במחלקה הערבית של הפלמ"ח - "השחר". מטה הפלמ"ח היה פטרונה של ה'הסתערבות' מאז שנת 1942. בזכותו נשתמרה הפעילות בתחום זה בתקופות שבהן היה קושי רב לקיימה עקב סדרי עדיפויות צבאיים וכלכליים שונים, ובעידודו הורחב מיגוון המשימות שהוטלו על ה'מסתערבים', גם לפעילות בשירות 'המוסד לעליה ב'' ולהגנה על ביטחון היהודים בארצות ערב.
לתפקיד ה'מסתערב' נבחר רק דובר ערבית ובעל חזות מזרחית. אולם אלה היו תנאים ראשוניים בלבד. מה'מסתערב' נדרש הרבה יותר: כמי שנועד לשהות ממושכת בסביבה ערבית, הוא צוייד בכיסוי מתאים - בתעודות ובתולדות חיים - ונדרש להופיע כערבי גם בלבוש, בהתנהגות, במגורים, בעבודה ובבילוי. אימוץ מנהגי שתיית הקפה, הסעודה, הלינה, ההשכמה והפרידה - על הטקסיות והגינונים המלווים אותם - היוו פרק חיוני בהכשרתו כ'מסתערב'. ה'מסתערב' היה בבחינת שחקן מוכשר המופיע על הבמה 24 שעות ביממה. הסכנה המתמדת בה נתון ה'מסתערב' גרמה למתיחות נפשית ולמריטת עצבים, לעיתים עד גבול השיגעון.
הכשרת ה'מסתערב' לייעודו כללה פרקי אימונים צבאיים בהדרכת מפקדי פלמ"ח, ואימונים ערביים בהדרכתו של איש המחלקה הערבית, שמעון סומך ('סמעאן'). מלבד האימון הצבאי הבסיסי שקיבל כל לוחם בפלמ"ח, נוספו ל'מסתערבים' אימוני חבלה, צליפה, קשר, סיירות, קרב מגע, אימון ימי, נהיגה ומכונאות. הלימודים הערביים כללו שפה כתובה ומדוברת, הווי ולבוש, דת ומסורת, הכרת המבנה החברתי והפוליטי של ערביי ארץ-ישראל וגיחות וסיורים לריכוזי אוכלוסיה ערבית בערים כמו יפו וחיפה. ה'מסתערבים' פעלו בדרך-כלל כבודדים, בלב סביבה עויינת ותחת סיכון רב.