פעילות פלמ"ח במרחב הערבי עד מלחמת העצמאות
פעילות הפלמ"ח נגד הערבים הרתיעה אותם ותרמה לצמצום פגיעותיהם ביישוב עד לפרוץ מלחמת העצמאות.
עד לחודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת העצמאות, עוד נחשבו הערבים כיעד משני מבחינה מבצעית בפעילות הפלמ"ח: לנוכח הרגיעה היחסית שהשתררה ביחסי שני העמים בתקופת מלחמת העולם השנייה ובימי המאבק החמוש נגד הבריטים, ריכז הפלמ"ח את מירב מאמציו בתחום הערבי בפעילות מודיעינית, וצמצם את תגובותיו המבצעיות למקרי שוד והתעללות של ערבים, שלדעת פיקוד ה'הגנה' לא זכו למענה הולם מצד שלטונות המנדט.
במטה הפלמ"ח סברו שהרגיעה ביחסים עם ערביי הארץ הינה זמנית בלבד וכי יש להתכונן לעימות איתם. מטה החטיבה הקפיד להקנות למפקדים וללוחמים את המודעות לצורך בהכרת הערבים ובידיעת המתרחש בקרבם. הידע הועבר בכתב ובעל-פה, באמצעות סקירות ומאמרים רבים בעלוני הפלמ"ח בנושא ערביי ארץ-ישראל ומדינות ערב, בהסברת בעיות המזרח-התיכון, ניתוח ההרכב הפוליטי של המפלגות והאירגונים הערביים ותאור מבנה הכפר הערבי בכנסי מפקדים.
הפלמ"ח, כמו קבוצות אחרות בחברה היישובית, טיפח יחס דו-ערכי כלפי הערבים. מחד גיסא - ראה בהם אוייבים, ומאידך גיסא - תושבי הארץ המעורים בה ונטועים באדמתה. לכן, לא מנעו ההכנות לאפשרות של עימות צבאי איתם אימוץ מילים מושגים וחיקוי מנהגים ערביים, כגון: בישול קפה, וחבישת כאפייה.
פעילות הפלמ"ח נגד הערבים הרתיעה אותם ותרמה לצמצום פגיעותיהם ביישוב עד לפרוץ מלחמת העצמאות. הפעילות התבצעה במישורים אחדים:
1) סיורים בשטחים המצויים בשליטה ערבית, במטרה להכיר את כל חלקי ארץ-ישראל ולהפגין נוכחות יהודית גם מעבר לתחומי ההתיישבות היהודית. סיירי הפלמ"ח הובילו ואיבטחו גורמים ב'הגנה' (חי"ש, גדנ"ע וחג"ם) ובתנועות הנוער, שיצאו לטיולים באזורים מרוחקים כגון מדבר יהודה ומצדה. במהלך הסיורים והטיולים אירעו היתקלויות אחדות בין משתתפיהם לבין קבוצות שודדים מזויינות.
2) פעילות מודיעין ענפה, שנחלקה לשני אפיקים: איסוף מידע בידי אנשי מחלקת "השחר" לצרכים אסטרטגיים ומדיניים, והכנת מאות "תיקי כפרים" ותיקי אובייקטים ברחבי ארץ-ישראל.
3) פעולות עונשין כנגד גורמים ערביים שביצעו מעשי שוד, אונס ורצח ביהודים.
במטה הפלמ"ח סברו שהרגיעה ביחסים עם ערביי הארץ הינה זמנית בלבד וכי יש להתכונן לעימות איתם. מטה החטיבה הקפיד להקנות למפקדים וללוחמים את המודעות לצורך בהכרת הערבים ובידיעת המתרחש בקרבם. הידע הועבר בכתב ובעל-פה, באמצעות סקירות ומאמרים רבים בעלוני הפלמ"ח בנושא ערביי ארץ-ישראל ומדינות ערב, בהסברת בעיות המזרח-התיכון, ניתוח ההרכב הפוליטי של המפלגות והאירגונים הערביים ותאור מבנה הכפר הערבי בכנסי מפקדים.
הפלמ"ח, כמו קבוצות אחרות בחברה היישובית, טיפח יחס דו-ערכי כלפי הערבים. מחד גיסא - ראה בהם אוייבים, ומאידך גיסא - תושבי הארץ המעורים בה ונטועים באדמתה. לכן, לא מנעו ההכנות לאפשרות של עימות צבאי איתם אימוץ מילים מושגים וחיקוי מנהגים ערביים, כגון: בישול קפה, וחבישת כאפייה.
פעילות הפלמ"ח נגד הערבים הרתיעה אותם ותרמה לצמצום פגיעותיהם ביישוב עד לפרוץ מלחמת העצמאות. הפעילות התבצעה במישורים אחדים:
1) סיורים בשטחים המצויים בשליטה ערבית, במטרה להכיר את כל חלקי ארץ-ישראל ולהפגין נוכחות יהודית גם מעבר לתחומי ההתיישבות היהודית. סיירי הפלמ"ח הובילו ואיבטחו גורמים ב'הגנה' (חי"ש, גדנ"ע וחג"ם) ובתנועות הנוער, שיצאו לטיולים באזורים מרוחקים כגון מדבר יהודה ומצדה. במהלך הסיורים והטיולים אירעו היתקלויות אחדות בין משתתפיהם לבין קבוצות שודדים מזויינות.
2) פעילות מודיעין ענפה, שנחלקה לשני אפיקים: איסוף מידע בידי אנשי מחלקת "השחר" לצרכים אסטרטגיים ומדיניים, והכנת מאות "תיקי כפרים" ותיקי אובייקטים ברחבי ארץ-ישראל.
3) פעולות עונשין כנגד גורמים ערביים שביצעו מעשי שוד, אונס ורצח ביהודים.