מחלוקת על פעילות המסתערבים
הפעלת סוכנים יהודים שכונו 'מסתערבים' בקרב האוכלוסיה הערבית עוררה שתי בעיות מרכזיות. הבעייה הראשונה הייתה קונספטואלית - מי יעיל יותר בהשגת מידע מודיעיני ברמה גבוהה של זמינות ואמינות - מודיעים ערבים או סוכנים יהודים "שתולים"? הבעייה השניה הייתה תקציבית.
הפעלת סוכנים יהודים שכונו 'מסתערבים' בקרב האוכלוסיה הערבית עוררה שתי בעיות מרכזיות. הבעייה הראשונה הייתה קונספטואלית - מי יעיל יותר בהשגת מידע מודיעיני ברמה גבוהה של זמינות ואמינות - מודיעים ערבים או סוכנים יהודים "שתולים"? הבעייה השניה הייתה תקציבית: מי יממן את העלות הגבוהה הנדרשת - הן ליצירת הכיסוי לסוכן "שתול" בהפעלתו השוטפת והן למתן תמיכה כספית לבני משפחתו בתקופות הארוכות בהן הוא נעדר מהבית. הסוגייה עוררה ויכוח נוקב ומתמשך לאורך שנות הארבעים בין ראשי האגף הערבי במחלקה המדינית של הסוכנות יהודית, שאיסוף מידע מודיעיני היה בתחום אחריותה, לבין ראשי ה'הגנה' ומפקדי הפלמ"ח.
הסוגייה הגיעה לבירור מקיף בשנת 1945 בעקבות חדירות של 'מסתערבים' מהפלמ"ח למסגדים ברחבי ארץ-ישראל, במיוחד בחיפה ובירושלים העתיקה, והשגת מידע עדכני על הנאמר בדרשות שנישאו בהם. דרשות המטיפים שנשאו אופי לאומני וכללו דברי הסתה נגד היישוב היהודי לא התפרסמו בדרך כלל בעיתונות הערבית, וגם לא תגובות ציבור המתפללים. באמצעות האזנת ה'מסתערבים' נוסף גם מידע זה להערכת הלוך הרוחות ב'רחוב הערבי'. העתקי הדו"חות נמסרו למטה הפלמ"ח והגיעו גם לידי המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית.
משנודעו הדרכים להשגת הידיעות, עלו חששות בקרב המופקדים על עניינים ערביים במחלקה המדינית מפני הסכנה האורבת לביטחונו של היישוב היהודי בארץ אם יתפסו ה'מסתערבים' בשעת מעשה, ומפקדי מחלקת "השחר" זומנו לבירור. בגיבויו של ישראל גלילי, ממלא מקום ראש המיפקדה הארצית של ה'הגנה', הותר למחלקה הערבית להמשיך בפעילותה בתחום זה, אך המחלקה המדינית לא ניאותה להקצות כספים כדי לבסס את הפעילות ולהרחיבה. אנשי האגף הערבי במחלקה המדינית העדיפו את הידיעות שקיבלו מהמודיעים הערבים שהעסיקו, ולא ייחסו חשיבות רבה למידע שהביאו ה'מסתערבים', שהיו להערכתם חסרי נגישות למוקדיה הפוליטיים של החברה הערבית.
על רקע המחלוקת הקונספטואלית והשלכותיה התקציביות, נאלצו ה'מסתערבים' ש"נשתלו" בשנים 1946-1945 לעזוב את מקומותיהם. ה'מסתערבים' לא יכלו לממן את קיומם בעבודה בקיבוצים, בעת פעילותם המבצעית, ככל יתר יחידות הפלמ"ח. בתנאים אלה, מקצתם אף השתחררו בתום תקופת פעילות קצובה ופרשו ל'רזרבה' של הפלמ"ח, בהיעדר מימון ל"השתלתם".
הסוגייה הגיעה לבירור מקיף בשנת 1945 בעקבות חדירות של 'מסתערבים' מהפלמ"ח למסגדים ברחבי ארץ-ישראל, במיוחד בחיפה ובירושלים העתיקה, והשגת מידע עדכני על הנאמר בדרשות שנישאו בהם. דרשות המטיפים שנשאו אופי לאומני וכללו דברי הסתה נגד היישוב היהודי לא התפרסמו בדרך כלל בעיתונות הערבית, וגם לא תגובות ציבור המתפללים. באמצעות האזנת ה'מסתערבים' נוסף גם מידע זה להערכת הלוך הרוחות ב'רחוב הערבי'. העתקי הדו"חות נמסרו למטה הפלמ"ח והגיעו גם לידי המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית.
משנודעו הדרכים להשגת הידיעות, עלו חששות בקרב המופקדים על עניינים ערביים במחלקה המדינית מפני הסכנה האורבת לביטחונו של היישוב היהודי בארץ אם יתפסו ה'מסתערבים' בשעת מעשה, ומפקדי מחלקת "השחר" זומנו לבירור. בגיבויו של ישראל גלילי, ממלא מקום ראש המיפקדה הארצית של ה'הגנה', הותר למחלקה הערבית להמשיך בפעילותה בתחום זה, אך המחלקה המדינית לא ניאותה להקצות כספים כדי לבסס את הפעילות ולהרחיבה. אנשי האגף הערבי במחלקה המדינית העדיפו את הידיעות שקיבלו מהמודיעים הערבים שהעסיקו, ולא ייחסו חשיבות רבה למידע שהביאו ה'מסתערבים', שהיו להערכתם חסרי נגישות למוקדיה הפוליטיים של החברה הערבית.
על רקע המחלוקת הקונספטואלית והשלכותיה התקציביות, נאלצו ה'מסתערבים' ש"נשתלו" בשנים 1946-1945 לעזוב את מקומותיהם. ה'מסתערבים' לא יכלו לממן את קיומם בעבודה בקיבוצים, בעת פעילותם המבצעית, ככל יתר יחידות הפלמ"ח. בתנאים אלה, מקצתם אף השתחררו בתום תקופת פעילות קצובה ופרשו ל'רזרבה' של הפלמ"ח, בהיעדר מימון ל"השתלתם".