היחס לארגוני הפורשים

היחס לאירגוני 'הפורשים' היה אומנם בעייה מורכבת. הללו היוו אתגר, משום שקראו תיגר על המוסדות הלאומיים וביצעו פעולות טרור חסרות הבחנה, ובכך הציבו חלופה מושכת יותר לחלק מן הנוער - אותו נוער שהפלמ"ח רצה לגייסו לשורותיו. כמו כן, בפעילותם האינטנסיבית, החריפו הפורשים את תחושת חוסר המעש של מגוייסי הפלמ"ח.
ניגודים אלה מסבירים את ההתנגדות הקשה לפורשים בפלמ"ח ואת ההתקפות החריפות עליהם בחוגיו. הנכונות הנלהבת לפעול נגדם במסגרת ה'סזון' (1944) שיקפה את האיבה שרחשו הפלמ"חניקים לפורשים. עם זאת, כאשר החליטה הנהלת הסוכנות למסור את פעילי האצ"ל והלח"י לידי הבריטים, התנגדו לכך רוב אנשי הפלמ"ח. בתקופה שבה האוייב העיקרי היו הבריטים, לא רצו הפלמ"חניקים להפוך למשתפי פעולה עם האוייב. לכן אישרה מיפקדת ההגנה כי הפעילות תתבצע רק על ידי מתנדבים. רבים מן הפלמ"חניקים לא השתתפו בפעילות ההסגרה והמשיכו לתבוע את הפסקת שיתוף הפעולה השנוא עם הבריטים. מערכת ההסברה והחינוך של הפלמ"ח המשיכה, עם זאת, להוקיע את ה"פרישה" ולהצביע על סכנותיה והשלכותיה.